מלכה, מאיר

בן יעיש ושמחה. נולד בשנת 1958 במרוקו. משם עלתה המשפחה, ברוכת-הילדים, לארץ, בשנת 1963, והופנתה לאשקלון. שלוש אחיות ושישה אחים היו למאיר, וחמישה מהם היו צעירים ממנו היתה זו משפחה, ששמרה על הוי דתי והיתה גאה על מוצאה ומסורתה. מאיר למד תחילה בבית-הספר הדתי 'אורח-חיים' שבאשקלון. הוא שקד על לימודיו ועשה בהם חיל רב. זמן קצר למד בבית-הספר התיכון-מקצועי 'רוגוזין' שבעיר ואחרי-כן עבר למרכז הנוער, ובו הצטיין במיוחד בלימודיו הטכניים. הוא זכה לאותות-הוקרה בגדנ"ע ובבית-הספר – הוא התנדב לסייע בתחזוק המוסד, בבצעו בו עבודות-מסגרות שונות. מאיר בלט בקרב חבריו בהתנהגותו המנומסת ומיחסו האדיב כלפי הורים, מורים וכל הסובבים אותו. הוא שמר על אורח-חיים דתי, חבש כיפה ודאג שגם אחיו הצעירים לא יחמיצו את שעות-התפילה בבית-הכנסת. כן הושיט יד עוזרת לכל נזקק. אך דאגתו העיקרית היתה נתונה למשפחתו הגדולה. הוא הפסיק את לימודיו ויצא לשוק העבודה כדי לסייע לכלכלת ביתו. כל-מה שהשתכר בעבודתו מסר לידי אביו. את זמנו הפנוי בילה מאיר במועדון-השכונה, ובחיוכו ועליצותו קנה לו השפעה על חבריו. לא עבריין צעיר אחד מבני-שכונתו החזיר למוטב בדברי-כיבושין. מאיר גם עסק בספורט, והענף החביב עליו, היה משחק הכדורגל. לפני גיוסו נשלח מאיר לקורס נהיגה קדם-צבאי. משחויל – במחצית מאי 1976 – הוצב לחטיבת גולני. לאחר הטירונות הבסיסית עבר קורס לנהיגת נגמ"ש, עלה בהמשך הזמן לדרגת רב"ט ובינואר 1978 מונה לסמל רכב, והיה, בבסיסו, אחראי לטיפולים הטכניים שביצעו נהגי היחידה. מאיר הצליח בתפקידו, עד שהועלתה מועמדותו האפשרית לקורס-קצינים. בהמלצתו על מהלך זה תיאר מפקדו את מאיר כ"חייל נבון, ממושמע, מסור, אחראי וקפדן" והביע את נכונותו לקבלו ליחידתו כקצין-רכב או קצין-חימוש, לאחר שיסיים אותו קורס בהצלחה. התקוות לקידום במסלול הצבאי נקטעו באבן, כאשר מאיר נפל במילוי תפקידו – ביום י"ח בסיון תשל"ח (23.6.1978). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבאשקלון. עיר-מגוריו. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. מפקדו הישיר של מאיר כתב למשפחה השכולה: "בנכם שירת ביחידה ועלה בסולם הדרגות והתפקידים במחלקת הרכב. כל משך-השירות נתגלה מאיר כחייל מסור ונאמן לתפקידו, חבר טוב ועוזר לחבריו ביחידה. לאחרונה שימש כסמל במחלקתו ומילא את תפקידו באורח מושלם".