מלכה, יהודה

יהודה, בן מרים ומרדכי, נולד ביום ז' בתשרי תשט"ו (4.10.1954) במרוקו. כשהיה כבן שנה עלתה המשפחה לארץ והתיישבה במושב גימזו בשפלת לוד. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר "הרב מיימון" בפתח-תקוה, והחל בלימודים תיכוניים בבית-הספר "עמל", אך בגלל אהבתו לצה"ל ושאיפתו למצוא מסגרת חיים מעניינת יותר, החליט ללמוד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר "הריאלי" בחיפה. בבית-הספר היה יהודה תלמיד מצטיין ובבחינות הסקר אף הוכיחו שהוא ילד מחונן. תמיד היה רציני וגישתו לדברים הייתה יסודית, מעמיקה ואחראית. הוא אהב ספורט ומוסיקה והיו לו תקליטים רבים, שהאזין להם בשעות הפנאי. סיפרה עליו אחותו רחל: "ביישן היה יהודה, נעים הליכות, מסור ואחראי. הוא היה אהוב על כל חבריו בקומתו התמירה והאצילה ובחיוכו העצוב והמקסים. עצבות יסודית הייתה בו, כאילו הבין את החיים יותר מהמבוגרים". בשנת 1966 עקרה המשפחה מהמושב מיד לאחר פטירת אבי המשפחה. יהודה גויס לצה"ל בראשית פברואר 1973 והוצב לחיל השריון. את שירותו החל "ברגל ימין", נחשב לחניך מצטיין ביחידתו וזכה להערכת מפקדיו. באחד ממכתביו כתב: "אשתדל בכל כוחי ומרצי להגיע לקצינות". מלא שאיפות היה וביקש לעשות ולחולל הרבה, אך דרכו נקטעה בטרם עת. במלחמת יום-הכיפורים שירת יהודה כלוחם חרמ"ש בחזית הדרום. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) הוטל על מחלקתו לפרוץ אל אזור העיר קנטרה ולטהרה מכוחות האויב, שפלשו לתוכה. במהלך התנועה לעבר העיר נתקל הכוח במארב אויב והסתער עליו. בקרב זה נפגע יהודה מפגז ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו ארבע אחיות ושני אחים. אם המשפחה נפטרה משברון-לב כחודש לאחר המלחמה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יהודה נלחם תוך גילוי אומץ לב והכרה בשליחות שמילא". משפחתו וחבריו הנציחו את שמו על-ידי קיום דרבי כדורגל במועדון השכונתי; כן נתרם גביע נודד על-שמו למשחקים בטניס-שולחן.