בנם של רבקה ומרדכי. נולד בכ"ט בכסלו תשמ"ח (20.12.1987) בראש העין. אח צעיר לשניר. את כינויו "דיגו" קיבל מדודו סלומון, וכך הכירו אותו כל מיודעיו. בינו לבין אחיו שניר היה הפרש של שנתיים ואחד-עשר ימים, לכן תמיד חגגו לשניהם ימי הולדת יחד. כשעידן היה בן ארבע וחצי נפטר אביו ממחלה והאם רבקה נותרה לגדל את שני בניה לבדה. עידן נולד בראש העין וגדל והתחנך בה. הוא למד בבית הספר היסודי "אוהל שם", בכיתה ז' עבר לבית ספר "צורים", ומכיתה ח' עד י"ב המשיך בבית הספר הטכנולוגי "סירקין", במגמת חשמלאות רכב. הוא היה ילד שובב מאוד, אך כשהחל להתבגר הפך לנער בעל מוסר עבודה גבוה ועבד בשעות אחר הצהריים כדי לסייע לפרנסת המשפחה. עידן נהג לעזור רבות לאימו, בייחוד בשליחויות שונות. ובכלל, הנתינה הייתה אצלו ערך עליון. מעולם לא נשמעו מפיו מילים כמו "לא רוצה", "לא יכול" או "לא יודע", הוא הפך את הבלתי אפשרי לאפשרי. בני דודיו סיפרו: "עידן היה ילד מיוחד. בן אדם טוב, שבכל פעם שמישהו ביקש ממנו עזרה הוא תמיד נענה, ולא היה אומר 'אין לי כוח'". עידן היה נער רזה וגבוה מאוד, חייכן ומלא שמחת חיים. הוא בלט בנוכחותו בכל מקום אליו הגיע, כך שלא היה אפשר להחמיץ אותו. היו לו חברים אינספור, ורבים מאוד היו האנשים שהכירו אותו. הוא אהב מאוד לבלות וליהנות. עידן היה אוהד מושבע של בית"ר ירושלים בכדורגל והרבה ללכת למשחקים. את ניצחונותיהם חגג ואילו בימי ראשון שאחרי הפסדים של בית"ר, נראו פניו של עידן נפולות ועצובות. הוא נהג לדבר רבות על הקבוצה האהובה עליו ותמיד היה מעורב במה שקורה בתוכה. מדי שבת היה נפגש עם החברים בשכונה כדי לשחק בעצמו כדורגל. הוא שיחק בליגת השכונות ואף זכה עם קבוצתו בגביע. עידן התגייס ב-18 באוקטובר 2006 ושירת במרכז הובלה 6900 בבית נבאללה בתפקיד מש"ק משמעת. הוא אהב מאוד את הצבא, נקשר למפקדו הישיר רב-סמל-ראשון מאיר פריאנט, והיה קרוב אליו כבן לאביו. מפקדו, רס"ר מאיר פריאנט, הספידו במלאות שנה למותו וסיפר עליו: "דיגו, חייל שהגיע אליי מופנם ועושה מה שאומרים, ללא שאלות. ראיתי בך המון אמביציה להיות אחד שאחראי על אנשים. לא עבר זמן רב ונהיית מש"ק משמעת, עוזר שלי בכל התחומים. אין שום משימה שהוטלה עליך ולא ביצעת אותה על הצד הטוב ביותר. למרות שחלפה שנה, אתה עדיין בליבי כל יום. אני עדיין מחכה למשפטים כמו: 'הרס"ר, מה אתה שותה? ומה צריך לעשות? החיילים מתבטלים צריך לתת להם לעבוד'. היית קרוב אליי כמו בן, רק לא בתעודת הזהות, הכול ידעת עליי ואני עליך. לא נשכח את הטיולים ביחד עם הצחוקים בחדר ובקיבוץ הגושרים. היית מקובל על כולם ביחידה ותמיד אמרו: 'זה הבן של הרס"ר'. אתה לא מוותר על שום דבר וכל דבר מבצע בשלמות. תמיד אתה איתי על שולחן ביתי בשבת, כשאנו נזכרים בך, האישה והילדים. יצאתי לחופשת סוכות כשאתה אומר לי, 'אל תדאג, אני כאן והכול יהיה תקין בלי בעיות, לא מפריעים לרס"ר אף פעם בחופש'. נכון דיגו, אבל הפעם 'הפרעת' לי ביום שקיבלתי את הבשורה המרה בשעה 8:23 אחרי תפילת שחרית של חול המועד סוכות. ואז, הכול התהפך, אין דיגו, אין איש סוד, רק אתה ואני יודעים הרבה דברים שיישארו אצלי לעד. דע לך שלא אשכח אותך לעולם. השארת לי מזכרת, כל חג סוכות יהיה עצוב מאוד. לא סתם אומרים שהקב"ה לוקח רק את הטובים". במהלך חול המועד סוכות, ב-15 באוקטובר 2008, יצא עידן לביתו שבראש העין ולאחר מכן השתתף בחגיגות "התימניה" בעיר. הוא הסיע ידידה לבסיס, עשה את דרכו חזרה לבית ואז, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, אירעה תאונת דרכים קטלנית, כששתי מכוניות פרטיות התנגשו חזיתית ליד אלעד ושני הנהגים נהרגו במקום. עידן מליחי נפל בעת שירותו, ביום י"ז בתשרי תשס"ט (16.10.2008). בן עשרים ואחת היה בנפלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אחריו אם ואח. לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. בלוויה נכחו אלפי אנשים וגם במהלך השבעה הגיעו אלפים לנחם את משפחתו. כולם הכירו את עידן באופן אישי. בהספד לעידן אמר נאוי, מפקד היחידה: "בשיחה אישית ראשונית ראיתי מולי חייל שדרכו לא תמיד האירה לו פנים, ועם זאת רוצה לתרום ולתת מעצמו ולבצע את המחויבויות בשירותו הצבאי. עד מהרה ראיתי את הפוטנציאל הטמון בו והטלתי עליו את משימת אכיפת המשמעת ביחידה כיד ימינו של נַגַד המשמעת. עידן ניחן במשמעת עצמית גבוהה. הוא היה מסור, תמיד נרתם לעזור והקרין חום. הוא נכנס עמוק לחיי השגרה במפקדת המרכז ואל ליבם של החיילים והמפקדים שסבבו אותו. אהבת האדם והחיים עתידה הייתה להביא אותו להישגים של ממש. לדאבון הלב, הם נגדעו באִבָּם". גיא יהוד חברו כתב שיר לזכרו: "עידן, העולם השתגע / העולם השתגע ואין אף אחד שיודע / דמעות קטנות זולגות אל הים הסוער / הסתיו בחוץ הפציע והוא עוד לא הגיע / כבר בוקר והוא מאחר. // היו לי המון חלומות עצובים / אך לא חלום כזה. / שוטף את הפנים מתפלל לאלוקים / זאת מציאות הוא לא יחזור יותר… // תם העידן של טעם החיים / אפילו הלילה השמים בוכים / האדמה רטובה נובלים הפרחים בגינתך // תמיד תמיד הבטחה גדולה היית / בטרם עת הלכת ריקנות הותרת / כפרח יפה נקטפת המומים אותנו השארת / משמים דמעות הורדת /לנו אין מנחם…" בתגוביות לידיעה על התאונה בעיתונות האינטרנטית, כתבו חברים מילות תנחומים למשפחה וסיפרו על עידן. אייל, חברו הטוב של דיגו מראש העין, כתב: "העיניים לא יכולות להפסיק לדמוע, יהיה זכרך ברוך, איש טוב כמוך לא מוצאים כל יום…" חברים משיכון ב' בראש העין: "לא נשכח אותך… ילד שאהב לצחוק, אהב לעשות טוב לאנשים, תמיד היה עוזר היה מכבד. לא זוכר אפילו פעם אחת שהוא ניסה לעשות רע למישהו, תמיד הסתכל על דברים בצורה חיובית, תמיד תמיד היה שם…" משפחת דאמרי: "זכינו להכיר אותו בתקופה הכי קשה שעברנו… הוא עזר ותמך לאורך כל הדרך…" חברים נוספים העידו: "הכרתי את עידן באופן אישי משירותי איתו בבסיס. עידן היה נשמה טובה. נכון, הוא תיפקד כמש"ק משמעת. אנשים שומעים מש"ק משמעת וחושבים שמדובר בחייל הכי רע בבסיס, אבל ההפך הוא הנכון, עידן היה עוזר לחיילים. עם חיילים שהיו מאחרים הוא היה מדבר ובודק איך אפשר לעזור להם. למי שהיה חסר פריט צבאי במסדר הוא היה משלים לו, תמיד צוחק, תמיד מאושר. הוא היה מפעיל את האנשים שלו במשימות בבסיס בלי בעיה. כולם אהבו אותו והוא עזר לכולם… בחור זהב, בחור עם ערכים, בחור נשמה… בן אדם ענק". "זכיתי להכיר את דיגו מקרוב, שירתנו יחד תחת אותו מפקד. הוא באמת היה בן אדם זהב, תמיד אהב לעזור ותמיד נרתם לכל דבר שהיה צריך… הלב נקרע לרסיסים". "הוא היה אדם מקסים, לא משנה איפה ראיתי אותו – הוא תמיד היה ילד חיובי, מחייך, מדבר ומכבד כל אדם…" "הבחור הצנוע עם הפרצוף השקט… היית אדם מדהים. שמור עלינו מלמעלה. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. תנחומיי למשפחה ולחברים".
