מלט, אמיר

בן שולמית ויהושע. נולד ביום ו' בניסן תשל"ב (21.3.1972) במושבה יוקנעם. בן זקונים להוריו. למד בבית-הספר הממלכתי-דתי בשדה יעקב ובישיבה התיכונית 'יבנה' בחיפה. אמיר היה רציני ויסודי, השתדל למצות את זמנו בתיכון וסיים בגרות בהצטיינות במגמות מורחבות במגוון תחומים (גמרא, תנ"ך, מתימטיקה, פיסיקה ומחשבים). מעבר לכישוריו הלימודיים והספורטיביים ניחן אמיר גם בתבונת כפיים. מעל לכל עמד טוב ליבו, ועל כן ניצל את כישוריו לעזרה בלב שלם לכל הסובב אותו. כך, לדוגמה, כל אחד מאחיו הבוגרים זכה על-פי הזמנה במיטה, שולחן או ארון, עשויים במקצועיות שהרבה אהבה מושקעת בהם. ייחודו של אמיר התבטא אף בנטילת אתגרים בעלי מעוף, והתמדה עיקשת לפתרונם. כך, למשל, שילב את כשרונותיו הלימודיים בביצוע פרוייקט רב-תחומי. אמיר התעתד להוציא תוכנה שתאפשר לשלב בשעוני היד שעון טבע, שיראה את זמני הזריחה והשקיעה, ולוח השנה העברי (עם כל מורכבותו כתוצאה מעיבורי החודשים), וזאת במגמה להקל על האדם המודרני הדתי את קיום המצוות שהינן בעלות זיקה למערכות הטבע. הוא היה בטוח שתוכנה מבריקה זו תירכש על-ידי חברות שעונים, מתוך הנחה שיהיה ביקוש למוצר זה בציבור היהודי ובאופן מיוחד בציבור הדתי. אמיר התגייס לצה"ל בחודש מרס 1991 ולאחר הטירונות נשלח לקורס פקחי טיסה, סיים אותו בהצלחה והוצב בבסיס חיל האוויר בחצרים. חבריו מעידים, כי הצטיין ברגישות לזולת ובניסיון לעזור בהזדמנויות רבות. ניכר בו שהוא מיישם את עקרונותיו בקיום מצוות היהדות, בתזונה טבעונית ובהשקפת עולם כללית, גם בתנאים אוביקטיביים וחברתיים מכבידים. ביום כ"ה בתמוז תשנ"ב (26.7.1992) נפגע אמיר אנושות מכבל לבלימת מטוסים, במהלך שיעור הדרכה במתקן, מתוך רשלנות הקצינים במקום, ומת מפצעיו בבית-החולים סורוקה בבאר שבע. אמו, שמיאנה להינחם על מות בנה, יצאה למאבק מקיף בתאונות האימונים בצה"ל והקריבה את חייה למען מטרה זו עד למותה המר. בהלוויתו הספידה אותו אמו בשירו של אברהם סונה: "…אשרי הזורעים ולא יקצורו / כי ירחיקו נדוד / אשרי הנדיבים אשר תפארת נעוריהם / הוסיפה על אור הימים ופזרונם / והם את העדיים התפרקו על אם הדרכים… אשריכם כי ייאספו אל תוך לב העולם / לוטי אדרת השיכחה / והיה חוקם התמיד בלי אומר". מתוך דברים שכתב מפקדו: "איש מיוחד היה אמיר בהתייחס לגילו ולסביבת חבריו. במהלך שירותו עסק רבות בלימודי מדעים מדויקים ומדעי הרוח. אמיר ידע לשמור על עקרונות חייו המיוחדים, שנבעו מהיותו אדם דתי בתוך חברה שעיקרה חילונית, מתוך החברה ולא על-ידי בדלנות. תוך כך בלטו תכונותיו האנושיות בכל הקשור לעזרה לזולת בכל תחום מתחומי העבודה, צניעות מיוחדת במינה שהיתה לסמל במגדל, וכיבוד הדדי של אורחות חיים שונים".