מלול, סלומון

סלומון (מומי), בן סימי תבדל"א ויעקב ז"ל, נולד ביום כ"ט בתמוז תרצ"ז (8.7.1937) בטנז'יר שבצפון אפריקה. הוא למד בבית-הספר היסודי היהודי "אליאנס" בעיר הולדתו ואחר כך המשיך ולמד שלוש שנים בבית-ספר מקצועי באותה עיר. סלומון, או כפי שנהגו לכנותו בחיבה – מומי, נולד במשפחה ברוכת ילדים והיו לו עשרה אחים. הוא היה תלמיד חרוץ וצייתן והגיע להישגים יפים בבית-הספר. מגיל צעיר הכיר בערך הרב שבלימוד מקצוע ולכן השתדל לצאת לחיי עצמאות מצויד היטב ככל האפשר. בתום לימודיו והוא בן שש-עשרה, החליט לצאת לעבוד באוניה, כדי להרחיב אופקים ולהכיר את החיים. הוא הפליג באחת מאוניות הסוחר ועבד בה כעוזר למנהל חשבונות. שנתיים תמימות החזיק בעבודה זו ובזמן הזה הספיק לבקר ברבים מנמלי העולם, להכיר אנשים חדשים ואורחות חיים שונות, ולהקדיש מחשבה לדרכו בחיים. אט-אט התגבשה דעתו על אורח החיים שרצונו לנהל. הוא החל חושב על עתידו כיהודי ועל עתיד המשפחה שיקים באחד הימים. בשנת 1955, סיים את עבודתו בצי הסוחר ועלה ארצה עם משפחתו. המשפחה הגדולה נשלחה לקרית שמונה שעמדה אז בראשית התפתחותה. מומי החל לעסוק בעבודות עפר ובעבודות בנייה שונות. באותה תקופה הלכה קרית שמונה ונבנתה בקצב מזורז והיה צורך גדול בבעלי מקצוע בענף הבניין. לאחר כשנתיים של עבודה קשה בבניין, החליט לחפש לו עבודה קלה יותר והחל עוסק בבניית מעברות של פחונים וצריפים. מטבעו היה מומי עליז וחברותי מאוד. רבים ביקשו את קרבתו ואהבו להיות במחיצתו. ביתו, שהיה צפוף ממילא, התמלא תמיד בחברים שבאו לבקרו. הוא היה מוכן לעזור לכל אדם, ולא אירע שאיש בא אליו לבקש את עזרתו ויצא בידים ריקות, מיד היה מחפש במה יוכל לעזור לו. עוד בימים הראשונים לבואו ארצה השתלב בפעילותה של תנועת "השומר הצעיר" והיה בין מיסדי מועדון התנועה בקרית שמונה. לאחר זמן קצר יחסית החל לנהל את מועדון מפ"ם שם והודות לעבודתו המסורה זכו צעירי המקום לערבי-בידור ולפעילות תרבותית רבה. מומי הקדיש את כל שעות הפנאי שלו לעבודה ציבורית, שהייתה קודש בעיניו. תמיד היה עסוק בעשייה ציבורית וקשה היה למצוא אותו בביתו. מומי אהב מאוד את המשחק בכדורגל. הוא החל לשחק בקבוצת הכדורגל של קרית שמונה והתמיד בכך במשך שתים-עשרה שנים. משחקו, שהיה יפה והוגן תמיד קנה לו מעריצים רבים בין אוהדי הקבוצה, ואפילו בין יריביה. כשלוש שנים לאחר עלייתו ארצה נקרא למלא את חובתו למדינה. סלומון גויס לצה"ל במחצית פברואר 1958 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורס במקצועות השריון והוכשר לשמש נהג בטנק "שרמן". הוא סיים את האימונים בהצלחה והוצב באחת מיחידות השדה של חיל השריון. גם בצבא התחבב במהירות על חבריו ועל מפקדיו. מפקדו כתב עליו: "הוא היה חייל ממושמע ויעיל, ונהג טנק מעולה. מומי היה אהוד וחביב על כל חיילי הפלוגה והיה להם חבר למופת". בתום שירותו הסדיר שוחרר והוצב ביחידת מילואים. הוא חזר לקרית שמונה והחל לעבוד במוסך המרכזי "הגליל העליון", כמכונאי מוסמך למנועי דיזל. מעולם לא נרתע מעבודה קשה והשקיע מאמצים רבים בכל אשר עשה. באותה תקופה נשא לאישה את חברתו אמה, וברבות הימים נולדו להם בן, יעקב, ושתי בנות, סיניה ונירה. ביוני 1967 השתתף עם יחידתו במלחמת ששת הימים, בקרבות ברמת הגולן והצטיין כלוחם מעולה. במהלך הקרבות נפגע הטנק שלו ועלה בלהבות. הוא הצליח לפתוח את אחד מפתחי החירום ודרכו חילץ את כל אנשי הצוות ההמומים, שנותרו בטנק. על מעשה זה צוין לשבח על-ידי מפקדו. גם למלחמת יום-הכיפורים יצא בלב שקט, כאדם היודע לקראת מה הוא הולך. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מומי בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן, כנהג טנק. בימים הראשונים לקרבות פגש את אחיו, יצחק, וסיפר לו על הצלחותיו של צוותו בהשמדת טנקי אויב רבים. יום אחד התקלקל הטנק שלו בקרב, והוא עבר לטנק אחר, שנהגו נפגע והועבר לעורף. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע הטנק שלו בטיל נ"ט ומומי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית שמונה. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם ועשרה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.