מלאכי, שמעון
בן בנימין וחנה. נולד ביום ז' באייר תש"י (24.4.1950) בקיבוץ לביא שבגליל התחתון. נער חסון היה, שתקן ותמיד עסק במלאכת כפיים, בעבודות השדה ובתחביביו הרבים. רק מעט ממעייניו השקיע בלימודים בבית-הספר האזורי שבמקום. רוב זמנו היה עסוק במעשיו, בתעלוליו ובבירור עולמו שלו, שכן עקשן גדול היה ובוחן כל דבר לעומקו. את שנות לימודיו בבית-הספר התיכון עשה בעמק בית-שאן, יחד עם בני המשקים מתנועת הקיבוץ הדתי. במשך כל ימות השבוע גר בקיבוץ שלוחות ובשבתות חזר לביתו שבגליל. ככל שהלך והתבגר, הלכה ונתגבשה אישיותו כבחור עצמאי המפלס את דרך חייו ובונה את השקפת עולמו, בלי להינתק מהאמונה ומערכי הקבוצה. בשנות לימודיו האחרונות בבית-הספר התיכון החל להסתמן שינוי בגישתו ללימודים. את יתר המרץ השקיע בספורט, בעבודת-יד ובערבים – בניגון במפוחית. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר בהצלחה וחזר למשק. חברי המשק שחיבבו אותו מאוד לא הכירו בבחור המגודל את שמעון הרגיש והמתלבט, שכן שתקן היה מטבעו. הוא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1968. מגמתו הייתה להגיע לסיירת השריון ולהמשיך את דרכו של דודו, שלמה מלאכי ("חביבי") שנפל במלחמת ששת הימים. אולם, בסוף הטירונות שבר את רגלו ומשלא נתקבל לקורס הסיירת, הועבר לחיל-הרגלים המשוריין. הוא סיים קורס קצינים, היה למפקד מחלקה והצטיין כמחנך טירונים. לבסוף נתמנה לסגן מפקד פלוגה בדרגת סגן. ביום כ"ט בטבת תשל"א (26.1.1971), בטרם סיים את שירות החובה, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ לביא. מפקד הבסיס שבו שירת ספד לו על קברו: "אתנו היית והשקעת ממיטב יכולתך ומרצך. אנחנו, מפקדיך ופקודיך, נשארנו להמשיך – גם במותך התווית את הדרך. במזג רוחך הנוח, במנהיגותך, ובנאמנותך ובמסירותך אהוב היית על מפקדיך ועל פקודיך. אך בעומדי על קברך הרענן, נדמה לי שהנה פניך מסמיקות לשמע התשבחות הללו, אשר מעולם לא היו לרוחך. ידעת לעמוד בכל רגעי משבר, ידעת לתת לסובבים אותך הרגשת ביטחון ואור אשר החזירו את הביטחון לחייליך. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, מרכינים ראש לזכרך". חוברת לזכרו הנקראת בשם "שמעון" יצאה לאור בהוצאת קיבוץ לביא; בבסיס בו שירת הוקם מועדון על-שמו; בקיבוץ לביא ניטע גן לזכרו (ולזכר חברו יוסי).
