מכוריש, שמשון

בן הזקונים של חנה ומנצור. שמשון נולד ביום ט"ז באדר א' תשי"ד (19.2.1954) בתל אביב. היה בן למשפחה בת ארבעה בנים ובנות. בתחילת שנות השלושים עלו הוריו של שמשון מעדן אל הארץ המובטחת מתוך כמיהה וציונות. הם היו מאמינים ויראי שמים, שלמרות הקשיים והתלאות שחוו בימים שלפני קום המדינה, שמחו להיות בארץ ישראל, ארצם. אושר זה בתוספת אמונה גרמו להקמת בית דתי לאומי שבו אהבת מולדת עמוקה ושורשית הייתה האוויר שאותו נשמו. האב מצא דרך לשרת את המדינה בתחום הביטחוני ושמר על סודיות. הצניעות, היושר, הכבוד לזולת והמתן בסתר היו דרך חיים וצו ירושה. באווירה זו גדל שמשון כשהוא סופג ערכי אהבת מולדת ונתינה. המשפחה דבקה באהבת המולדת גם כשהפכה להיות משפחה שכולה עם נפילתו של שלמה, הבכור בבנים, בעת שירותו הצבאי. בבית זה המושג "אהבת מולדת" לא היה קלישאה. משפחתו מספרת שלשמשון הייתה אישיות מלבבת, הוא היה ה"ליצן" של המשפחה, חקיין, בדרן, מלא חוש הומור, אהב לשיר, לשמח ולשמוח. החיוך היה תמיד נסוך על פניו. הוא שידר חום, נינוחות, אהבה וטוב לב. בסביבתו גם זר הרגיש מיד באנרגיה החיובית שזרמה ממנו. ללא ספק היה בעל אישיות כובשת. שמשון סיים את לימודיו בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" ולאחר מכן למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, שם הוכשר כמכונאי מטוסי סקייהוק. עם סיום לימודיו התגייס שמשון לצבא. במלחמת יום הכיפורים הגיע עד לג'בל עתקה. במהלך שירותו נפצע פעמיים ואושפז במשך חודשים מספר בבתי החולים "רמב"ם" ו"תל השומר". בסיום שירותו הצה"לי חיפש שמשון דרך להביא לידי ביטוי את רצונו לשרת ולפעול למען הקהילה, ומצא אותה במשטרה. הוא התגייס למשטרה ב-9.11.1983. הוא שירת במגוון תפקידים: שוטר קהילתי באגף קהילה משטרה (אק"מ), משקלט ביחידה המרכזית (ימ"ר), בלש בימ"ר ותפקידו האחרון – בלש מעקב טכני בימ"ר. העבודה במשטרה הייתה אהבתו הגדולה. היא תפסה מקום נכבד בחייו ובהווייתו. הייתה חשובה ומיוחדת בעיניו ולכן העניק לה את כל כולו. שמשון דבק במשימותיו והשיג בעקשנות את מטרותיו. שמשון אהב את חבריו ומפקדיו, שהחזירו לו אהבה והערכה. אהבה נוספת בחייו של שמשון הייתה משפחתו. הוא היה נשוי לשלומית ולהם שתי בנות תאומות, רוני וליאור, שעליהן הייתה גאוותו. הוא אהב לשאת את שתיהן יחד על ידיו והתהלך כטווס גאה. הוא היה מאכיל אותן ומחתל אותן בעונג רב. לקראת כניסתן של התאומות לכיתה א' הכין להן שמשון חדרים מרוהטים, ספרים וציוד מתאים ומפנק. אך שמשון לא זכה לראותן עולות לכיתה א'. באפריל 2004 התגלתה מחלה קשה בגופו של שמשון. הוא נלחם כארי בעקשנות ובגבורה במחלה, והקפיד להתייצב יום יום לעבודה גם כשהיה באפיסת כוחות אחרי כל הטיפולים הקשים. אך כעבור ארבעה חודשים, בכ"ו באב תשס"ד (13.8.2004), המחלה הכניעה אותו. רב-נגד שמשון נפל בעת שירותו. בן חמישים היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר אישה ושתי בנות. ספדו לשמשון בני משפחתו: "איבדנו אדם אהוב ומקסים שחסר לנו מאוד, אך זכרו הטוב חרוט עמוק וחזק בלבנו".