מירס, ברונו

בן דויד (גסטון) וחנה (אינס). נולד ביום ח' בטבת תרצ"ג (6.1.1933) בפירנצה אשר באיטליה. בגיל צעיר עבר למצרים עם משפחתו ובאלכסנדריה של מצרים סיים את לימודיו בקולג' אנגלי וגם למד בבית-ספר צרפתי יהודי. בשנת 1951 עלה לארץ והצטרף למשפחה שעלתה שנה אחת קודם לכן והתגוררה בקיבוץ עין-המפרץ. הוא אמנם בא אל עין-המפרץ מעולם אחר וזר, אך עד מהרה מצא נתיבות אל לב כל אדם ובבלתי-האמצעיות שבו רכש את לב כל החברים, המחיצות נפלו וקשרי-ידידות הדוקים נוצרו. הוא היה ידיד לכל, זקן וטף הוקירו אותו. הוא נשא בעול תפקידים שונים בקיבוץ ובמילוים. ידע להטות אוזן קשבת לזולת, להתחשב בחולשות אנושיות וגם לדרוש את אשר אפשר היה לדרוש. באוגוסט 1953 גויס לצה"ל ושירת במסגרת נח"ל. היה בין עובדי השלחין הוותיקים ביותר והמנוסים ביותר. בנח"ל עבר אימון מתקדם ולאחר-מכן קורס ממושך של מכונאים חקלאיים. בשנת 1964 נשלח על-ידי עין-המפרץ לרחובות להשלים את לימודיו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. שם התמחה בגידולי-שדה שונים. כאשר סיים את הלימודים חזר להיות פקח בשטחי הכותנה של הקיבוץ ובקיבוץ עצמו היה מסור לכל תפקיד שנמסר לו. היה ידוע לכל כאדם בעל לב טוב, חבר עליז ונאמן, בן מסור להוריו ובעל אהוב למשפחתו. לאחר שירותו הסדיר היה יוצא לשירות-מילואים כאשר נקרא אליו וכך המשיך עד יום נפלו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל והשתייך לסיירת של יחידת-השריון ובקרב שנערך בעמק-דותן אשר בגדה המערבית ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נתקל הג'יפ שהוא נהג בו במארב של צלפים ירדנים וכך מצא את מותו; מתחילה שימש כקשר בג'יפ אבל אחרי שהנהג נפגע בלחימה קודמת עבר לתפקידו של הנהג ובשעת פעולה זו נפל. הניח אשה ושלוש בנות, ולקטנה שבהן לא מלאו עוד שנתיים בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בקיבוץ עין-המפרץ. במלאת שנתיים לנפלו פתח הקיבוץ חדר-עיון ומוסיקה המוקדש לזכרו. בחדר זה אפשר להתעמק בספרי-מדע וליהנות מצלילי-מוסיקה – דברים שהיו כה קרובים לברונו. את "ידיעות השבוע", עלון עין-המפרץ הוציא הקיבוץ לזכרו ב"שלושים" לנפלו. בחוברת שהוציאו חבריו-לנשק לזכר גיבורי עוצבת "ברק" הונצח שמו. בחוברת 53" מהם", שבהוצאת הקיבוץ הארצי לזכר חבריו, נופלי המערכה, הונצח שמו וזכרו. כמה עמודים הוקדשו לו בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי.