מירון, יעקב (“ינקי”)
בן ארתור והילדה. נולד ביום י"ד בניסן תש"ז (3.4.1947) בכפר סולד. עם פינוי הילדים מישובי-הגליל הועבר ינקי יחד עם כל ילדי כפר סולד לעין-חרוד והוא אז בן שנה. באותו זמן נשלח אביו מטעם הרכש לשווייץ. התנאים בעין-חרוד היו קשים: אחריות כבדה היתה מוטלת על המטפלות, כי רוב הילדים הועברו לעין-חרוד בלי הוריהם; אמו של ינקי היתה עסוקה מאד גם בערבים עם ילדי בית-הספר, כי זה היה תפקידה – ובאותה תקופה התחיל יעקב ללכת ולדבר. מאד היה קשור לילדי-קבוצתו שקראו לו "קטן;" גם במשפחה היה הצעיר (בשלוש שנים מאחותו ובשמונה שנים מאחיו). וטבעי היה לפנק אותו במיוחד וגם נטה לכך במידה מסוימת. ינקי היה ילד נוח ולא היה מסרב למלא איזו שליחות, אף כי פעם העיר שלא נעים לו הדבר כי הוא כבר גדול. הוא היה מטבעו רגיש ופגיע, לא התחצף, בפני ההורים אך ידע לעמוד על דעתו ולהתווכח בחברת-הילדים לא היה פעיל ביותר; אהב בילויים עם המשפחה אך לא הסכים להצטרף אליה להצגה בתיאטרון או לחזות בסרט אם הדבר היה בניגוד לחוקת החברה. עוד בילדותו היה אוהב שלום ומתנגד למלחמה. סיים את לימודיו היסודיים ואת הלימודים בכיתות-ההמשך בגבעת-חיים-איחוד. בבית-הספר למד יפה, אהב את הלימודים ושקד על הכנת שיעורים. לאחרונה התחיל להקדיש זמן לקריאה. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד" ובהיותו חבר ב"הפועל" נמצא בנבחרת הכדורגל. כקרוב לאדמה עסק בחקלאות. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ואת ראשית דרכו בצבא עשה כפרח-טיס, אך נאלץ כעבור חצי שנה בערך לעבור ליחידת חרמ"ש. כבר אז התגלה בכושר הלימוד וביכולת הביצוע בהשואה לחבריו – ובכל זאת היה צנוע ועניו ומפני כך היה אהוב על הכל. לאחר תקופת האימונים נכנס יעקב לקורס מ"כ. תוך זמן קצר ניכר היה בו ביעקב שיש לו תכונות של מפקד וגם חבריו-לקורס נטו לקבל את מרותו. הוא סיים את הקורס בהצטיינות ובקורס-הקצינים שאליו הצטרף לאחר-מכן המשיך בדרכו השקטה והיה נחשב לאחד המעולים שבחניכים. את היתרון ביכולתו כחניך וכמפקד חילק תמיד עם חבריו ופקודיו. תמיד נחלץ לעזרת זולתו בעצה ובמעשה. זמן מועט לפני המערכה חזר יעקב לגדוד והומלץ להיות מפקד על מחלקה. בפרוץ הקרבות יצא לקרב עם מחלקתו כשהוא נערץ על-ידי פקודיו בשל אישיתו וכושר הנהגתו. הוא לא גמר עוד את שירות-החובה שלו בשעה שפרצה מלחמת ששת הימים ובכיבוש העיר אל-עריש ובטיהורה ביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967) נפל מפגיעת צרור של מקלע כבד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ גבעת-חיים-איחוד. לאות הוקרה על שירותו הועלה לדרגת סגן לאחר נפלו. "בתוכנו", יומן לזכרם של יעקב מירון ועופר פניגר, הוצב ב"שלושים" לנפלם על-ידי גבעת-חיים-איחוד. הקיבוץ הוציא לאור ספר בשם "ינקי" הכולל גם שיחת חבריו-לנשק עליו. בספר "בדרכם", שהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הוקדשו כמה עמודים עליו ומשלו. גם בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.
