מיראן, גרשון (גרי)

גרשון, בן לאה וצאלח, נולד ביום כ"ב באדר א' תשי"א (28.2.1951) במעברת פרדסיה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בר אילן" בכפר יונה, ואחרי-כן למד שנתיים בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט". גרשון היה בן למשפחה ברוכת ילדים. בשנות ילדותו התגוררה המשפחה בצפיפות ועמלה קשה לפרנסתה. לאחר שתי שנות לימוד בבית-הספר התיכון נרתם גרשון לנשיאה בעול פרנסת המשפחה, וסייע להורים בכספים שהרוויח. במלחמת ששת הימים שכלה משפחת מיראן את בנה נעים, אחיו של גרשון, ואילו במלחמת יום-הכיפורים שכלה המשפחה את הבן השני, גרשון, ונכד. גרשון היה צעיר חרוץ ורב-מרץ. בני משפחתו וחבריו תיארוהו כ"בעל לב של זהב" וחביב על הכל. את מיטב עמלו הקדיש למשפחה, והיא הייתה כל מעייניו. גרשון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969 ושירת בחיל התותחנים. מפאת מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה קוצר שירותו הסדיר בצה"ל והוא שוחרר והחל לעבוד כדי לסייע להוריו. הוא עבד כפקיד מכס באזורי יהודה ושומרון. חודש לפני פרוץ המלחמה נשא לאישה את חברתו רונית. במלחמת יום-הכיפורים היה גרשון בסוללת תותחים מתנייעים, שלחמה בסיני. עם התותחנים בסוללה שלו עבר גרשון מסלול קרבות קשה בקרבות הבלימה נגד המצרים, בצליחת תעלת סואץ ובכיבוש הגדה המערבית של התעלה. סוללתו הייתה יחידת התותחנים הראשונה שצלחה את התעלה ואילו צוות התותח המתנייע שלו בסוללה ג' הצטיין בהישגיו בכל ימי הלחימה. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע גרשון ונהרג מאש נגד-סוללתית של המצרים, בשעה שהסוללה שלו חנתה ליד שדה התעופה דוור סואר, בגדה המערבית של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין, כי גרשון היה חייל מצוין וחבר מסור, אהוב על מפקדיו ועל חבריו לנשק. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת במקום מגוריהם; בחוברת "סיפורו של גדוד תותחנים" ראתה אור רשימה על דרכו ועל דמותו של גרשון.