מיקא, יצחק-שמואל

יצחק-שמואל (איזי), בן הלה ומנחם, נולד ביום ב' בתשרי ת"ש (15.9.1939) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי "תחכמוני". את לימודיו התיכוניים המשיך בבית-ספר ערב, כדי שיכול לעזור לאביו במשרדו בשעות הבוקר. בנערותו גילה נטיות ספרותיות והשאיר אחריו אוסף נכבד של כתבי-יד. הוא אהב את הטבע, וביחוד אהב לצלם נופים בטבע, ושעות ארוכות היה עוסק באוסף הבולים שלו. חבריו קראו לו איזי, וכינוי זה דבק בו מילדות ועד יומו האחרון, כאילו היה זה שמו הרשמי. איזי היה חבר בתנועת "הצופים", ובמשך שנה, עד לגיוסו, עשה עם גרעין התנועה בקיבוץ חצרים. יצחק גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1957 והוצב לחיל השריון. בתקופת שירותו שימש כמ"כ בבסיסי הדרכה והיה אהוב מאוד על פקודיו ועל מפקדיו. בראשית מאי 1960 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים. משיצא לחיים האזרחיים השתלם בקורס לטכנאי רדיו, ואחרי כן עבד בחברת "אמפא" כטכנאי מקררים ומכונות כביסה. באותם ימים הכיר את אשתו לעתיד, גאולה, ובפברואר 1962 נישאו השניים. בשנת 1963 עברו בני הזוג להתגורר בקרית-גת, שם החל איזי לעבוד במפעל האלקטרוניקה "גתרון". שם גם נולדו אורן בכורו, ואחותו עינת. לאחר שהוצע לאיזי לנהל את משרד המכירות של המפעל בתל-אביב, נדדה המשפחה צפונה וקבעה את מושבה תחילה בקיראון, ואחרי כן בהרצליה. איזי השתתף במלחמת ששת הימים ואחרי המלחמה השתלם בקורס קצינים, והוצב ביחידת מילואים כקצין. בחוות דעת של מפקדיו נאמר עליו שהוא מפקד מעולה, יעיל בעבודה ומוכשר, בעל יכולת מנהיגות טבעית ואדם בעל אופי חיובי. איזי גם ערך אלבום פרטי של המלחמה, ובו צילומים וסיפורים על חוויותיו מימי הקרבות. איזי אהב את ארצו ואת נופיה, ובימי חופשה לקח את משפחתו לטיולים ברחבי הארץ. הוא השאיר אחריו אוסף גדול של סרטים ושקופיות שצילם בטיוליו הרבים. את אשתו וילדיו אהב, והעניק להם את מיטב זמנו ומרצו. גם את עבודתו אהב והצליח בה מאוד ואף מונה מנהל המפעל. במלחמת יום-הכיפורים שירת כסמ"פ טנקים בחזית סיני. בקרב שהתחולל בקרבת קנטרה ביום 18.10.1973, נפגע מרסיס בראשו והועבר במסוק לבית החולים בבאר שבע. ביום כ"ח בכסלו תשל"ד (23.12.1973) נפטר מפצעיו בבית החולים. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. הוא השאיר אחריו אישה, בן ובת, אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "איזי מילא את תפקידיו בהצלחה ובכישרון, והיה דוגמה לפקודיו ומקובל על חבריו".