מינקובסקי, מרדכי

בן פסל ואברהם-יהודה, נולד בשנת 1919 בעיר ראדום, פולין. למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי פולני ואחר-כך למד נגרות ועבד במקצוע זה. בהיותו בן 16 הצטרף לתנועת "החלוץ" והיה ארבע שנים בהכשרה בקיבוץ "בורוכוב" שליד וארשה. בהיותו בן 20 גויס לצבא הפולני ושירת ביחידת תותחים כבדים. הוא עמד באומץ על משמר כבודו היהודי לא רק נגד פולנים אנטישמיים, אלא גם נגד יהודים בוזי עמם. פעם, במסדר צבאי, בשומעו חייל יהודי מדבר בלגלוג לפני הגויים על הדת היהודית, קפץ מהשורה וסטר על פרצופו. הקצין הפולני הבין לרוחו ולמרות חומרת העבירה פטר אותו בעונש סמלי. תוך כדי שירותו בצבא פרצה מלחמת-העולם השנייה. כשפירסם שלטון הכיבוש הגרמני צו התייצבות ליהודים שהיו פעם חיילים, ברח מוטל ללבוב שבאזור הכיבוש הרוסי ומשם הגיע בקשיים רבים לרוסיה, הסתיר מטעמים מעשיים את ציוניותו וחלוציותו וצוין כפועל טוב וחרוץ בבית-חרושת בדניפרופטרובסק, במכרות-הפחם בדונבס ואחר-כך באשקר-אולה. משהוקם הצבא הפולני ברוסיה, בפיקודו של הגנרל אנדרס, התנדב אליו ובא עימו ארצה דרך איראן. הוא הוסיף להילחם בשורות הצבא הפולני במדבר לוב וכתותחן בטוברוק, ולאחר שגורשו האויבים מאדמת טריפוליטניה ולא סיכנו עוד את ארץ-ישראל – בא מוטל לכאן לחופשה כחייל והחליף את מדיו בבגדי-חלוץ. הוא שהה כשנה בקיבוץ מרחביה ונתחבב על חבריו ואחר-כך עבר למגדיאל, בה ישבו בני עירו וחברים מהכשרתו, ועבד בפרדסים, בקטיף ובאריזה. רבים נהנו מיושרו, ממזגו הטוב ומנדיבותו לעזרת הזולת, אך אותו עצמו עיכבו סגולות אלה מהתקדמות בדרך לקידום כלכלי. בהיות מגדיאל בקו החזית במלחמת-העצמאות הלך אל העמדות בשמחה, באומרו: "בטוברוק נלחמתי למען אנגלים ופולנים, כאן אשרי שזכיתי להילחם בעד עמי". במסירות שבשמחה המשיך לשרת בהגנת המושבה, ולא פעם עמד 14 שעות רצופות ליד נשקו ועיניו בולשות את השטח שלפניו – עד שפגע כדור-אויב בראשו ביום כ"ד באדר א' תש"ח (5.3.1948). הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות במגדיאל.