מינץ, שמואל

בן שלום ורבקה. נולד ביום כ"ד בסיון תרצ"ו (14.6.1936) בעיר מזריץ שבפולין. בעודנו ילד פרצה מלחמת-העולם השניה והגרמנים חדרו לעיר-מולדתו הקרובה לורשה ויהודים רבים הועלו לגרדום; גם אביו הוצא להורג בראש-חוצות וזכרונות מזעזעים אלה הטביעו חותמם על חיי-הילד. בכל שנות-המלחמה נדדו האם ובנה על פני ברית-המועצות וסבלו מקור, רעב ומחסור. כתום-המלחמה נקלעו האם ובנה לעיר הגרמנית ליגניץ (שצורפה לפולין) ובה קהילה גדולה של יהודים שניסו לשקם את חייהם מחדש מאחר שביתם הישן חרב עליהם. שם התחיל שמואל ללמוד בבית-הספר אך עד-מהרה נתעורר בו הרצון ללמוד בבית-ספר יהודי. ביחוד גברה בו ההחלטה להפסיק את לימודיו בבית-הספר הפולני מאחר ששמע על ילדים העולים לארץ. כעבור זמן-מה נכנס שמואל לבית-הספר העברי אלא שעד מהרה נסגר בית-ספר זה על-ידי השלטונות והילד ברח לקיבוץ-הכשרה של "השומר הצעיר". בשנת 1950 עלה לארץ יחד עם אמו (במסגרת העליה הגדולה של יהודי פולין באותה תקופה), והנער הגיע לחברת-הנוער ברוחמה. ברוך-כשרונות היה וכשהתערה בחיי-החברה נשמעו דבריו בתשומת-לב. גילה כשרון-משחק על הבמה ואף בשטח הספורט. נשא את נפשו להיות רכז-המסגריה. גילה פקחות וחכמת-חיים בכל מעשיו ודבריו. שש שנים עשה ברוחמה, ובהגיעו לגיל-הגיוס, באוקטובר 1954, הופיע במשק כשהוא ענוד כנפי-צנחן. לפני פעולת-צה"ל על משטרת-קלקיליה היה בקורס-קצינים; הוא עזב את המחנה ומיהר למקום-הפעולה אלא שהגיע באיחור-זמן. מפקדי-הקורס אמנם נצטערו להפסיד חניך מצטיין כמוהו, אך בגלל המשמעת שומה היה עליהם להוציא אותו מהקורס; אולם הוא לא שמר להם טינה בלבו. הוא התנדב לסיירת, זו היחידה הצבאית שבמשימותיה הנחשוניות היה לפעול בקו ראשון – ומאושר היה כשנודע לו שנתקבל ליחידה זו. אך טרם הספיק ללמוד את תפקידו החדש נקרא לפעולה. ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956) נפל בקרב במעבר-המיתלה במערכת-סיני והובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח. ביום י"ב במרחשון תשי"ח (6.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. זכרו הועלה בחוברת טבת תשי"ז של "דפים" (ידיעות המחלקה לעליית ילדים ונוער שבהוצאת הסוכנות היהודית בירושלים). גם קיבוץ רוחמה הוציא חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", הועלה זכרו.