מינץ, יעקב-דב

בן רבקה-מרים ויחיאל-מאיר, נולד ביום ח' בתמוז תרפ"ה (30.6.1925) בגרבולין, פולין ועלה ארצה עם הוריו בקיץ תרצ"ה. יעקב-דוב סיים בית-ספר יסודי בתל-אביב והמשיך ללמוד בבית- הספר המקצועי של ה"מזרחי". אחרי סיום הלימודים עבד כמסגר- מכונאי והיה מעורה ופעיל בחיי הנוער בתל-אביב. הוא הצטרף ל"הגנה" בגיל צעיר, היה פעיל בשורותיה, סיים קורס מ"כים, והשתתף השתתפות פעילה בפעולות המאבק נגד השלטונות הבריטיים ובהורדת מעפילים. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, התנדב לשירות מלא ונכנס מיד לפעולה כמ"כ בחי"ש תל-אביב ובפעולות המיוחדות. בין היתר השתתף בקרב הקשה ליד ביח"ר "היוצק" ובהגנה על שכונת התקווה. חבריו-לנשק סיפרו רבות על עוז-רוחו וגבורתו, על ליל האימים בו פרצו הערבים לתוך השכונה ושרפו בה מספר בתים והמגינים הצליחו לעוצרם ולהכות בהם מכה ניצחת. בין המצטיינים בקרב זה כלוחם ללא חת היה יעקב-דוב. בחודש אפריל 1948 נשלח לקורס השתלמות בסביבות ואדי-פאליק, ולאחר סיום הקורס נתמנה מדריך בנשק קל בשרונה. השתתף בפעולות סלמה ואבו-כביר. לאחר-מכן שירת בחטיבת "קריתי" ונכנס עם ראשוני הכובשים ליפו הנכנעת, הועבר לצריפין ולספרייה ושם הדריך אנשי חי"ם. השתתף בקרבות עם גדוד "הפורצים", בפעולות "נחשון" ובליווי שיירות. בעת מבצע "דני", בקרב במשלטי אל-קובאב, נפצע יעקב-דוב מרסיס פגז בשוקו ומת מאיבוד-דם, לאחר שהועבר ל"הדסה" בתל-אביב, ביום ז' בתמוז תש"ח (14.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. מפקדו ציין את אומץ-לבו בשעת היפצעו, בדורשו מן החובשים לטפל קודם כל באנשיו.