מינץ, דויד

בן יהודה ושרה. נולד ביום י"ט בתמוז תר"ף (5.7.1920) בעיר רדומסק שבפולין. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ולאחר-מכן גם בבית-ספר מקצועי. בפרוץ מלחמת-העולם השניה ברח מפולין לרוסיה ונחשב כאויב המשטר הסובייטי ולכן נכלא במחנה-מעצר. שם נתגלה כיהודי גא ולא סבל כל השפלה. בשנת 1942 שוחרר ממחנה-המעצר וגויס לצבא האדום. בחזית-האוקראינית לחם ונפצע. כתום-המלחמה חזר לפולין ועסק בהברחת יהודים לארץ. בשנת 1947 התחפש כתייר אמריקאי וכך עבר לגרמניה המערבית. עלה לארץ בראשית מלחמת-הקוממיות באניה "אלטלנה" ומייד בדרכו על אדמת-המולדת ביולי 1948 הצטרף לשורות-הלוחמים. פעל בחזית-הדרום וסיים בהצלחה קורס-מרגמות. אחרי המלחמה התחיל לעבוד כשען. לאחר-מכן עבר לחיפה, נשא אשה ועבד כשרברב. בארבע שנות-חייו האחרונות היה יוצא ברצון לכל פעולה, התנדב לכל מיני תפקידים ובעליצות מילא אותם. היה אחד הקלעים הטובים בפלוגתו. היה שקט מטבעו ובשעות-הפנאי היה אוהב לשבת בקרב חבריו ולהעלות זכרונות. כך היה נוהג כל הימים עד שביום ח' באב תשי"ד (7.8.1954) ישב לעת ערב מתחת לעץ ופתאם הרגיש עצמו ברע – ואז נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אשה.