מינטוס, שמואל

שמואל, בן בלנש ויהודה, נולד ביום ג' באלול תשי"ד (1.9.1954) בתל-אביב. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "חשמונאים" ברמת-גן, ואחר-כך הצטרף לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. שלוש שנים למד בפנימייה וברביעית חזר לבית הוריו ברמת-גן והתקבל לכיתה י"ב בבית-ספר "אהל-שם" ברמת-גן. מחנכו בבית-הספר, חיים ברוקה, סיפר שהצטרפותו לכיתה הייתה קלה. בזכות חביבותו ויושרו התקבל לחברה תוך זמן קצר ביותר. הוא היה פתוח כלפי הכל ונחשב נער חביב מלא הומור ושמחת חיים. הוא אהב מאוד את משפחתו והיה קשור אליה מאוד. פעם נעדר פתאום מבית-הספר ימים אחדים, וכשנשאל מה קרה, אמר בשמחה: "נולדה לי אחות והייתי צריך לטפל באחי הצעיר בזמן העדרה של אמי". אז גם ביקש מאמו שתביא את הפעוטה לבית-הספר בהפסקה הגדולה כדי לשחק אתה. הוא היה נער רגיש, ישר עד מאוד, אוהב את הבריות, בן מסור, אח טוב וחבר נאמן. שמואל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לסיירת "חרוב", שם עבר תקופת אימונים והשתלם בקורס צניחה. חברו, יונה אבנר, מספר עליו: …"לשמוליק היה סגנון דיבור מיוחד, אולי של משורר… בתחילה החבר'ה לא הבינו מה קורה, אך במשך הזמן נדבק סגנונו גם בנו, ולא פעם היה אחד מהחבר'ה מעיר לחברו: "תפסיק לדבר מינטוסית, זה לא מתאים לך". שמוליק היה חביב ונערץ על הכל. בהפסקות שבין האימונים, כשהיית עומד מן הצד, היית רואה את כל החבר'ה מקיפים את שמוליק ומתגלגלים מצחוק לשמע בדיחותיו וסיפוריו. לחבר'ה קרא תמיד בשמות מצחיקים. כששמוליק נעדר יום-יומיים, הורגש חסרונו מאוד, כי הצליח תמיד להחדיר אווירה חמה גם בזמנים קשים. מעולם לא למד מוסיקה, אך התברך בחוש מוסיקלי מפותח. לא פעם יכולנו לראותו יושב ליד הפסנתר, או לוקח לידיו גיטרה ופורט להנאתו". משמוליק קרן הרבה יותר מאשר חן נעורים. קרנה ממנו התלהבות אמיתית והרבה כנות: אותה כנות המולידה אומץ להיות נאמן לעצמו, לדעותיו ולרגשותיו ואומץ לבטא אותן. זו הייתה כנות הנובעת מכבוד עצמי. הוא ניחן בנפש רגישה, באוזן קשובה לצליל ובעין פקוחה לצבע. ועוד ניחן ברעב הנפלא לדעת, לאהוב, לחוות, לחיות, לחשוב ולחקור. עם פרוץ המלחמה נשלחה הפלוגה שלו לסיני, והוא השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים. במהלך הקרבות חצתה הפלוגה את התעלה ונכנסה לעיר סואץ. בקרב שהתחולל בשערי העיר ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפגע שמוליק ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון, משה דיין: "שמואל היה חייל מסור וחבר נאמן. היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק". דברים לזכרו ראו אור בספר "סיירת חרוב".