מימרן, שמעון

בן מסעודה ויעקב. נולד בשנת 1894 ביפו, דור ששי בארץ למשפחה מיוצאי ספרד. בגיל צעיר יצא שמעון לעבודה על מנת לעזור בכלכלת המשפחה, והתמחה בעבודות אבן שונות כמו חציבה וסיתות. שמעון גויס לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה ונשלח לגבול מצרים. שם נודע לו כי בצבא הבריטי הוקמה יחידה יהודית שמגמתה לשחרר את ארץ-ישראל מהעול התורכי. שמעון החליט לערוק. הוא חצה את תעלת סואץ, הגיע לאלכסנדריה והתנדב ל"גדוד נהגי הפרדות". לאחר מכן צורף לאחד מהגדודים העבריים, נלחם בעזה ונטל חלק בשחרור ירושלים כחייל בצבאו של גנרל אלנבי. בתום המלחמה שוחרר מהצבא הבריטי, נשא אשה והתיישב בעיר העתיקה של ירושלים. פעילותו הציבורית היתה ענפה ביותר. הוא היה חבר בוועד העדה הספרדית בירושלים, בארגון פועלי הבנין, עסק בהכשירת יהודים בעבודות אבן ונטל חלק בארגון ההגנה על תושבי הרובע היהודי במאורעות תרפ"ט. כן עסק בהשכנת שלום בית בין זוגות מסוכסכים וזכה להערכה רבה בין עשרות מכריו ומוקיריו. תוך כדי המשיך שמעון בעבודה מעשית והרבה בתים בירושלים נושאים עליהם את חותמו. בפרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט התנדב שמעון ליחידת נוטרים מיוחדת שהופקדה על הגנת נמל חיפה ובתי הזיקוק. בתום המאורעות חזר שמעון לביתו והמשיך בעבודות הבנין. בשנת 1941 חזר שמעון ולבש מדים – מדי הצבא הבריטי אליו התנדב פעם נוספת. שירותו עבר עליו ללא מאורעות מיוחדים והוא מילא את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו. לקראת תום שירותו חלה והוכנס לבית חולים צבאי. ביום ט"ז באב תש"ו (12.8.1946) מת שמעון מהרעלת דם והובא למנוחת עולמים בבית קברות בירושלים. הניח אשה (אשתו השניה שגידלה את ילדיו), שני בנים ושלוש בנות.