מימון, יעקב

בן שושנה ואהרן, נולד ביום י' באדר ב' תרפ"ז (14.3.1927) בשיבת-ציון ליד ראשון לציון וגדל בה. אחרי סיום בית-הספר היסודי עבד במוסך, בנגריה, כשליח בסניף בנק אפ"ק, ולבסוף – בבניין. בשכונתו נודע כבחור שומר-מסורת, נעים-זמירות, שליח- ציבור בתפילה וקורא בתורה, ונודע לשבח גם בנימוסיו. כתוצאה ממחלה לקה בשמיעתו ובעבודתו בנגריה נקטעו שלושה קצות אצבעות ידו השמאלית. אך הוא התעלם מכל הליקויים הגופניים והתמסר לשירות המולדת. תחילה התאמן בגדנ"ע ואחר-כך עבר לחי"ש ושירת בחטיבת ,גבעתי". הוא השתתף מראשית מלחמת- העצמאות – בהגנת ראשון לציון, ואחר-כך בהגנת שאר יישובי הדרום. בראשית ינואר 1948 הוצב עם מחלקתו בגן יבנה. ב9- בינואר יצאו שתי כיתות מהמחלקה לסיור בגן יבנה באזור כשברשותן שני אקדחים ושני רימונים. ערבים חמושים מהכפר אבו-סווירה הבחינו בהם ופתחו באש לעברם. 11 מאנשי הסיור נהרגו ויעקב ביניהם, ביום כ"ז בטבת תש"ח (9.1.1948). גופתו הוחזרה למחרת על-ידי הצבא הבריטי וביום א' בשבט תש"ח (12.1.1948), הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון. ב-24 בינואר פשט כוח "גבעתי" על הכפר אבו-סווירה ופוצץ את בתיו.