מילשטיין, דב

בנם-יחידם של חנה ומנשה, נולד בחודש אדר תר"ץ (מרס 1930) בתל-אביב. לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי "ביאליק" עבד כמכונאי, המקצוע החביב עליו, אשר מילדותו גילה בו כשרונות מצוינים. כחבר "הנוער העובד" יצא להכשרה בגיל 15 במשקים אשדות יעקב, אפיקים, ודליה. הכשרתו היתה במסגרת הפלמ"ח ושם קיבל את אימונו הצבאי. את זמנו הפנוי היה מקדיש לקריאה ולימוד. עז היה רצונו להוסיף ולהעמיק דעת. היה אדיב ונוח לבריות, בן מסור להוריו, אך גורל האומה היה עיקר דאגתו. כאשר התגייס אמר לאמו, כי למען שחרור הארץ נכון הוא לתת את חייו. מלחמת-העצמאות מצאה את דוב בגליל העליון בין מגיני רמות נפתלי. הוא עבר את הקרבות הקשים להגנת הנקודה המבודדת ובתחילת המערכה נפל בהגינו עליה בגבורה. ביום י"ב באדר א' תש"ח (22.2.1948), בשעת התקפה כבדה על המשק, פעל כצלף מעמדה מבודדת, הצליח לעכב על-ידי צליפותיו המדויקות את התקדמות האויב ולהפיל בו חללים רבים. הודות לאומץ-לבו הספיקו מגיני המקום להיערך להגנה יעילה, אך דוב עצמו נהרג מכדורי האויב אשר התעלל קשות בגופו. נקבר באיילת השחר. ביום כ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.