מילר (מילוא), חיים

חיים, בן אידה ואברהם ז"ל, נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ה (16.4.1925) בגרמניה. את שבע שנות לימודיו הראשונות עשה בבית-ספר יסודי בגרמניה וכשעלה ארצה בשנת תרצ"ה (1935), המשיך וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר בבית וגן. אחרי-כן ביקש לרכוש מקצוע ובחר ללמוד את מקצוע החרטות בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי". לאחר שתי שנות לימוד ועבודה מעשית בבית-ספר זה, עבר מספר קורסים מקצועיים והרחיב את תחום ידיעותיו בשטח המתכת, ואף שירת כחרט בצבא הבריטי. חיים גויס לצה"ל במחצית מרס 1948. עקב היותו בעל מקצוע מבוקש ביותר בתקופת הקמתו של צבא הגנה לישראל, "נחטף" מיד והוצב לחיל החימוש. בתחילה עבד כחרט ואחרי-כן עבר קורסים שונים והשתלם כמסגר מכני, חרט מתכת, מסגר אחזקה ועוד. לאחר תום שירותו הסדיר, בשלהי 1949, התנדב לשרת בצבא הקבע. במהלך שירותו בצבא למד והשתלם במקצועות המתכת השונים והוטלו עליו תפקידים אחראים במסגרת החיל. הוא שימש כמפקד אחזקה ביחידתו, כמבקר איכות וכו'. גם בדרגתו הצבאית התקדם והגיע לדרגת רב-סמל ראשון. הוא היה חייל ומפקד למופת. כבעל מקצוע לא היה שני לו ביחידתו, ובקיאותו בתחומי מקצועו הפכה לשם דבר בכל החיל. הכל הכירוהו כמפקד הוגן, ישר ומבין ללב הזולת. בהערכות מפקדים שנכתבו עליו, תמיד צוין לשבח יחסו הטוב לפקודיו. כאדם היה חיים נוח וחברותי וידע ליצור קשרי חברות נאמנה עם שכנים ועם חברים לעבודה. בסוף שנת 1953 נשא אישה; לאחר כשנתיים נולדה בתו הבכורה ובשנת 1960 נולדה בתו השנייה. הוא היה אב ובעל למופת. טובת משפחתו עמדה תמיד ראשונה במעלה לנגד עיניו ומסירותו ונאמנותו למשפחתו היו ללא סייג. במסגרת תפקידו יצא חיים פעמים אחדות לחוץ-לארץ. כשהוכנס לשימוש בצה"ל מכשיר חדש, בשנת 1968, נסע חיים לארצות-הברית כדי ללמוד את המכשיר על כל מערכותיו. בתחילת 1973 נסע לגרמניה ולבלגיה בשליחות משרד הביטחון. במשך 25 שנות שירותו בצה"ל עבר חיים את כל מלחמות ישראל. ביום ו' בשבט תשל"ד (29.1.1974), נפטר בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ואחות.