מילנר, שלמה

בן איטה ודוב, נולד ביום כ"ו בכסלו תרע"ד (25.12.1913) בעיר גורז'ד, ליטא. שנים אחדות למד בישיבת פוניבז'. אחרי מות אביו הצטרף לקבוצת הכשרה של "הפועל המזרחי" ובשנת 1933 עלה ארצה באונייה "מרתה ושינגטון". בארץ עבד במקצועות שונים וגם בעבודת כיבוש במפעל ים-המלח ובבניית סירות על חוף הירקון בתל-אביב. את רוב שכרו שלח לעזרת משפחתו המיותמת בגולה. במלחמת-העולם השנייה נענה לקריאת המוסדות הלאומיים והתגייס לצבא הבריטי . הוא שירת באפריקה והצטרף לבריגדה היהודית באירופה. אחרי 5 שנים חזר ארצה, הסתדר בעבודת בניין בתל-אביב והחל לעשות לביתו ביסוד משפחה בישראל. בחודש אפריל 1947 הצטרף לקואופרטיב "נדבך" ליציקת מרצפות, התמסר לרכישת ידיעות מפורטות בכל תהליכי עבודתו והעלה את פריונה לשיא. ביום הכרזת המדינה גויס לשירות מלא כחייל לשעבר ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". בגלל גילו המבוגר יחסית ומצב משפחתו (אישתו היתה בחודש האחרון להריונה) היתה לו אפשרות לעבור לשירות לא-קרבי (אף כי את אישתו הרגיע במכתבו האחרון, שאם נגזר על אדם שיקרה לו "משהו", יכול זה לקרות גם תל-אביב…), אך עד לאישור הבקשה נשלח לחזית בהגנת מושב גאולים ושם נפל ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. בתו, שנולדה שבועות אחדים אחרי מותו, נקראה שלומית על שמו.