מילנוב, אליעזר (אלי)

אליעזר, בן אסתר וזאב, נולד ביום ו' בניסן תש"ז (27.3.1947) בבירויט שבגרמניה, ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1948. בארץ למד בבית-הספר היסודי "ניר" ובבית-הספר התיכון בקרית-אונו ואחרי-כן המשיך בבית-הספר התיכון-מקצועי במגדיאל. אליעזר היה תלמיד חרוץ והצטיין בעיקר בפעילות חברתית. היה מפעילי "הנוער העובד" בקרית-אונו, תחילה כחניך ואחרי-כן כמדריך והיה אהוד על חבריו ועל ידידיו הרבים. אליעזר גויס לצה"ל בסוף מאי 1965 והוצב לחיל השריון, אף כי לפני גיוסו השתלם באלקטרוניקה בבית-הספר הטכני של חיל האוויר. הוא עבר קורס תותחני טנקים וקורס מפקדי טנקים מדגם "סנטוריון" והיה מפקד טנק מצטיין. במלחמת ששת הימים לחם בסיני עם יחידת הטנקים שלו ואחרי-כן היה מדריך בבית-הספר לשריון. הוא נחשב מדריך מעולה ובעל ידע רב במקצועות השריון השונים. במהלך שירותו הוענקו לו "אות מלחמת ששת הימים" ו"אות השירות המבצעי". לאחר תום שירותו הסדיר הוצב ביחידת מילואים של חיל השריון והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים ביחידתו. אחרי שחרורו עבד אליעזר בתעשייה האווירית כמבקר כימיה ופלסטיקה. משם עבר ל"מבת", שהיא חברת-בת של התעשייה האווירית. בזכות הצטיינותו בעבודה, הידע הרב שלו ומסירותו, הגיע תוך זמן קצר לדרגה בכירה במפעל. אליעזר היה ספורטאי מצטיין. תחילה שיחק בכדורגל בקרית-אונו, אחרי-כן עבר לנבחרת הכדורסל של מקום עבודתו – התעשייה האווירית – ותקופה מסויימת שיחק בנבחרת הכדורסל של "מכבי" פתח-תקוה. הוא היה צעיר עליז ואוהב חיים, חבר מסור, ואדם טוב. בעל נאמן לאשתו ואב למופת לבנו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אליעזר מראשוני השריונאים של חטיבות צה"ל, שעלו לרמת הגולן כדי להיערך ולבלום את התקפות הסורים. בקרב שריון בשריון, שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) ליד חושנייה, נפגע אליעזר ונהרג כאשר הטנק שלו נפגע מאש האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אליעזר שימש דוגמה ומופת לחבריו ולפקודיו ומילא את משימותיו במסירות ובנאמנות. פרק על דמותו ועל חייו של אליעזר כלול בחוברת "החטיבה", בהוצאת מפקדת החטיבה, שבמסגרתה לחם אליעזר במלחמת יום-הכיפורים.