מיללר, יוסף-הלל (ג’רי)

בן פאני (צפורה) ודוב, נולד ביום כ"ט בניסן תרפ"ט (9.5.1929) בלונדון, בירת אנגליה ובחודש נובמבר 1933 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו בתל-אביב. בלומדו בגימנסיה "הרצליה" היה חבר ומדריך בתנועת "הצופים" ונציגה הפעיל במועצת ארגוני הנוער למען הקרן-הקיימת-לישראל. במידותיו הטובות – עליז, אופטימי, עניו, מסור לחבריו ומוכן לעזרה למעלה מיכולתו הרגילה – נתחבב על מוריו וחבריו. היה חובב ספורט ומוסיקה, ניגן על פסנתר ואקורדיון, וזריזות ידיו במלאכות גילתה כשרונות טכניים מובהקים. כבן צייתן נענה לרצון הוריו ואחרי שסיים את הכיתה השישית בגימנסיה נסע אל קרוביו באנגליה להשתלם שם בלימודים תיכוניים וגבוהים, אך הגעגועים אל הארץ משכוהו אחרי חודשים מועטים חזרה מארץ-הולדתו, כי לדבריו "מקומו של כל יהודי רק בארץ-ישראל". כאן עזר לאביו בבית-מסחרו והצטרף לשורות ה"הגנה". אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, עמד על המשמר בגבולות תל-אביב, בעיקר במנשיה ומילא תפקידים קשים ומסוכנים יומם ולילה. הודות למראהו האנגלי ולדיבורו האנגלי הטבעי היה מצליח להתחמק מהבריטים ולבצע פעולות קשר, העברת נשק, והוצאת פצועים ללא הפרעות מצד "שומרי-השלום" הבריטיים. אחרי יסוד המדינה נתקבל לצבא הגנה לישראל בדרגת סמל אך ויתר על דרגתו כדי שיוכל להשתתף בשירות קרבי ממש. יוסף-הלל הוצב בגדוד מרגמות כבדות. לא פעם עמד בפני האויב בחילופי אש כבדים ויצא בשלום. אך בשובו על אופנוע מביקור בבית הוריו אל מחנהו – תוך כדי מילוי שליחות כקשר – התנגש במשאית בכביש פתח תקווה ונהרג במקום, ביום ד' בחשוון תש"ט (6.11.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.