מיליס, יצחק

יצחק, בן רינה ויעקב, נולד ביום י' באדר תשי"ג (25.2.1953) בטירת-הכרמל. הוא למד בבית-הספר היסודי "דגניה" בטירת- הכרמל, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון- מקצועי "אורט" במחנה דוד שבחיפה, במגמה של חשמלאות. יצחק (שכונה בפי מיודעיו "איציק", ובצבא כונה "מילס"), היה ילד שקט ואהב את בית-הספר. הוא היה פעיל מאוד בשכונת מגוריו. מגיל צעיר היה חבר בתנועת "הנוער העובד". כן השתתף בפעולות הגדנ"ע במסגרת בית-הספר המקצועי. מילדותו אהב לקרוא ולצייר, ובמיוחד אהב להעתיק תמונות מחוברות, משבועונים וכד'. משהתבגר נהיה חובב נלהב של ציור אבסטרקטי, ונהג גם לצייר. בנעוריו היה חבר ב"מועדון הטכני" של עיריית חיפה ושם היה בונה דגמים שונים מכל מיני חומרים. כך בנה סירה מעץ וזכה במקום הראשון בתחרות שיט. בין תחביביו הרבים היו גם המוסיקה ואמנות הקולנוע, והוא שקע בהם ראשו ורובו. כמו כן היה חובב ספורט ואהב לצפות בתחרויות כדורגל. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי ועד שגויס לצבא, עבד כחשמלאי במוסך הדיזלים של רכבת-ישראל. יצחק גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. מאז ומתמיד העריץ חיל זה וביקש לשרת בו. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "פטון", הוצב כטען קשר בגדוד שריון ששירת ליד תעלת סואץ. לדברי מפקדו היה יצחק איש מקצוע טוב ומעולם לא סירב לעזור בעבודה. הוא היה זריז להפליא בתפעול כלי-הנשק. ברבות הימים הועלה יצחק לדרגת רב-טוראי והועבר לגדוד אחר, אף הוא ליד התעלה. יצחק השתתף במצעד האחרון של יום העצמאות, שנערך בירושלים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה יצחק עם יחידתו בסיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בקרב על מעוז "המזח" יצא בטנק היחיד התקין מהמעוז, כדי לנסות להשמיד טנק מצרי, שהפגיז את המעוז. הטנק נפגע באש נ"ט ויצחק קפץ ממנו, ותוך כדי ריצה נפגע בגבו ונהרג. במסגרת חוזה השלום עם המצרים, התאפשרה החזרת גופתו ממוצב ה"מזח" וביום י"ט באלול תשל"ט (11.9.1979) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. גדודו הוציא לאור ספר בשם "דרך האש – הגדוד במלחמת יום-הכיפורים". בספר כלולים דברים על יצחק ז"ל.