מילוא, יוסף (“יוסי”)

בן יחיד להוריו, משה ויטקה, חברי קיבוץ מרחביה. נולד ביום ז' בניסן תש"ז (28.3.1947) בקיבוץ מרחביה. ההורים נתנו מכוחם וממרצם לעבודה למען הארץ: האם – ביחידה הצבאית הארצישראלית A.T.S).) בזמן מלחמת-העולם השנייה והאב – כחבר ה"הגנה" וכנוטר. יוסף סיים י"ב כיתות במוסד החינוכי בקיבוץ ובהיותו תלמיד טוב התמסר לחקלאות, עבד וחקר חלקה נסיונית לגידול תבואה. נעים-הליכות היה, שקוד על לימודיו ומצטיין בהם, הוריו חינכוהו ברוחם והנחוהו למצוות ולמצפון. עלם-חמודות היה ומקטנותו הראה מזיגה של רגש חם והגיון צלול, תשוקת-הדעת ותודעת-החובה ועדינות ביחסים ותושייה בחיי- מעשה. שכלו הישר הנחה אותו בכל וחוש-צדק היה טבוע בו ובשל האחריות שהטיל על עצמו רכש לו ידידים ורעים. משאת-נפשו היתה שלאחר גמר שירותו הצבאי ישוב ללימודים וימשיך בחקלאות. מגיל צעיר ציינה אותו שלווה פנימית נאצלת. היה שלם עם עצמו ועם עולמו הסובב אותו. לא היה גבול לאשרו כשהתחיל נוהג בטרקטור ולאחר-מכן יצא לחרוש ואז הוכיח את אחריותו וגישתו הרצינית לעבודה. היה חבר גדנ"ע ותנועת "הפועל". אחרי שסיים את לימודיו גויס לצה"ל בנובמבר 1965, ואף כי היה בן יחיד להוריו שכנע אותם כי מקומו ביחידה קרבית והתנדב לחיל-השריון. הוא "חרד" שחבריו יעשו יותר ממנו למען המולדת ולמען אותם ערכים שבשבילם גדל והתחנך בקיבוץ. לימים הדריך בקורס מפקדי-טנקים. היה מסור לתפקידו לנאמן למפקדיו כשם שנהג בחייו האזרחיים. בעודנו בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל במוצבי רפיח כמפקד-טנק. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בקיבוץ מרחביה. בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל הועלה זכרו. חוברת הנושאת את שמו הוצאה על-ידי הקיבוץ. בחוברת 53" מהם", בהוצאת הקיבוץ הארצי לזכר נופלי חבריו במערכה, הוקדש עמוד לזכרו.