מיכלוביץ, משה

משה, בן אטי ואברהם, נולד ביום כ"ה באב תשי"ד (24.8.1954) בחיפה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "נירים" במחנה דוד. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התעשייתי במפרץ חיפה, במגמה של רתכות-מסגרות. משה זכה לילדות מאושרת ומלאת חוויות. הוא אהב את מקום מגוריו ואת אורח החיים שבו, וידע לנצל כל רגע ורגע מחייו לפעילות ולעשייה. הוא ניסה תמיד לעסוק בתחומים רבים ולנסות כוחו בכל דבר. כל אשר עשה, עשה במרץ ובשמחה, מתוך התמסרות מלאה ומתוך ראיית הצד היפה והמשמח של הדברים. אהבת החיים שלו הפכה עד מהרה בעיקר לאהבת בני-אדם. הוא אהב אנשים באשר הם, וכך קנה לו חברים רבים וקשר עמם קשרי ידידות נאמנה. תמיד השתדל להיות בחברת אנשים ולשתפם בחוויותיו. טוב לבו ויושרו הרב קנו את לבם של כל מכריו, והם נתנו בו אמון רב. כבר מגיל צעיר אהב משה את כל הקשור בספורט. בעיקר היה פעיל במשחקי כדורגל וכדורסל, אהב לשחות, ובעיקר הצטיין בקליעה למטרה. משה הרבה בטיולים. הוא אהב מאוד את נוף הארץ, ונהנה לתור באתריה השונים. על אף עיסוקיו הרבים וקשריו המסועפים, היה משה קשור מאוד למשפחתו. הוא השתתף בכל אשר התרחש בקרב בני משפחתו, והיה בן טוב ודואג להוריו. בתום שלוש שנות הלימודים בבית-הספר המקצועי, ועד לגיוסו לצה"ל, עבד משה כחצי שנה אצל קבלן פרטי, כדי לממן בעצמו את צרכיו ואת הוצאותיו. משה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, המשיך במסלול האימונים הקשה של הצנחנים. באימונים הקשים והמייגעים הצטיין כבעל כושר פיזי רב וכוח סבל, וכך נהיה אחד החיילים הטובים והיעילים ביחידתו. בזכות יכולתו הרבה היה מסוגל תמיד לעזור לחבריו, והוא נתגלה כחבר טוב בעיקר ברגעי משבר ולחץ. הוא שבה את לב חבריו ליחידה גם במראהו החיצוני – כתפיו הרחבות, עיניו החומות ויפי תוארו – וגם באופיו ותכונותיו הטובות. עד מהרה נהיה משה דמות מרכזית בקרב חבריו. הוא זכה ליחס מיוחד גם מצד מפקדיו, בעיקר בגלל שוויון הנפש שלו וקור רוחו בביצוע כל משימה קשה, או בקבלת עונש על תעלול או על עברה. משה היה גלוי לב עם חבריו החדשים, שיתף אותם בחוויותיו ובמחשבותיו לגבי משפחתו וחברתו, ומעולם לא התבייש במעשיו. סיפוריו, גישתו העניינית והקרה לאימונים המפרכים וחוש ההומור המצוין שלו סייעו לא מעט לשאר החיילים ביחידה להתגבר על הקשיים באימונים. למרות קשיים אלה, ולמרות עומס העבודה, מצא משה תמיד פנאי לכתוב להוריו וביחוד לחברתו, שהיה קשור אליה מאוד כבר מגיל צעיר. בחופשותיו מהצבא היה ממהר לבלות עם חבריו, בלי להתחשב בעייפותו, ותמיד תכנן בילויים ופגישות, כדי לנצל כל רגע להתרועע עם חברים ותיקים רבים ככל האפשר. במלחמת יום-הכיפורים השתתף משה בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), ליד ראס-סודר, נתקל הזחל"ם שלו במארב מצרי. משה נהרג בקרב והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. יחידתו הוציאה לאור חוברת ובה דברי חברים על דמותם של חללי היחידה, ומשה ביניהם.