מיכאל, פרדי
בן אידה ואברהם. נולד ביום ט' בטבת תשל"ה (23.12.1974) בצור שלום – קרית ביאליק. בן יחיד להורים אשר ייחלו וציפו לילד במשך שמונה עשרה שנה מיום נישואיהם. הולדתו של פרדי היתה המתנה היקרה ביותר שניתנה להם והעניקה אור ותוכן לחייהם. פרדי גדל והתחנך בצור שלום, שם למד בבית-הספר היסודי הממלכתי. הוא המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אורט" בקרית ביאליק, במגמת מכניקה. כמי שהתברך בידי זהב ובחוש טכני מעולה, ביצע פרדי את כל התיקונים בבית ונחשב ל"איש האחזקה" בשכונת מגוריו. כולם חיבבוהו בשל נועם הליכותיו ורוח ההתנדבות ששרתה עליו. כבן יחיד להורים מבוגרים היה פרדי תקוותם ומשענתם. הוריו דאגו לכל מחסורו ולא חסכו דבר מבנם יחידם, על אף פרנסתם הדחוקה. פרדי, מצדו, הרעיף עליהם חיבה וגרם להם אושר ונחת. את הערכתו הרבה אליהם הוכיח בדרכים רבות ומגוונות ולעתים קרובות הפתיע אותם במתנות. באחד הימים הפתיע את הוריו והחליף בבית את הנברשות הישנות. במכונית שקנו לו הוריו, היה מסיע את אמו לטיולים ברחבי הארץ ואל קרובי המשפחה וגרם לה הנאה רבה. פרדי היה חולה אסטמה, ומשהגיע מועד גיוסו לצבא יכול היה להשתחרר, אך סירב. בסוף חודש מרץ 1993 התגייס לצה"ל. לאחר מסלול טירונות עבר קורסים מקצועיים שונים והוכשר כמכונאי טנקים. בסיום תקופת ההכשרה הוצב לחיל החימוש ושירת כמכונאי בסדנת טנקים. פרדי עבר תלאות לא מעטות במהלך שירותו בשל בעיותיו הרפואיות, אך נמנע מלדווח להוריו על קשייו, כדי שלא לצערם. לרוב היה מפגין סיפוק אישי וביטחון עצמי ונהנה מאהדת המפקדים והחברים בבסיסו. כמו באזרחות כך גם בצבא, נודע כאדם שאפשר לסמוך עליו, שלעולם אינו אומר "לא" וכמי שמבצע את עבודתו במסירות ובאחריות. פרדי אהב את החיים והיו לו חלומות רבים. הוא קיווה לממש את כישוריו הטכניים לאחר השחרור ולהפוך לעצמאי בתחום שכל כך אהב. חמישה חודשים לפני שחרורו מצה"ל, ביום א' בחשוון תשנ"ו (25.10.1995), נפל פרדי בעת מילוי תפקידו. כמעט בן עשרים ואחת היה בנופלו. פרדי התבקש על ידי הממונה עליו להעביר למקום אחר טנק, שהתהפך שבועיים קודם לכן בלבנון. במהלך ביצוע ההעברה פגע בו צריח הטנק (שבדיעבד נמצא שלא היה תקין) פגיעת מוות. פרדי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בצור שלום. השאיר אחריו הורים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון. במכתב התנחומים להורים השכולים, כתב מפקד היחידה בה שירת פרדי: "פרדי היה חייל מסור, נכון לתת יד לעזרה בכל עת, מנהיג חברתי, שחושב לטווח ארוך, בעל מוסר עבודה גבוה, חייל למופת ואחד מעמודי התווך של הסדנה. פרדי הקפיד על קלה כחמורה והפגין משמעת עצמית גבוהה. עצמאי בביצוע תפקידו, תרם לאחרים מנסיונו וממקצועיותו. היה אהוב ביותר על מפקדיו וחבריו, חייל לדוגמה ומופת ביחידה. חיילי ומפקדי הסדנה אבלים על חבר, אח ורע שנספה. זכרו לא ימוש מלבנו לנצח." הוריו מספרים כי ארבעה חודשים בלבד לאחר גיוסו, כבר סידר את חילוק העבודה לאנשי המילואים ביחידה והיה אחראי על טיפולי הטנקים, ותמיד עשה עבודתו באחריות ובמסירות אין קץ. השירות הצבאי היה חשוב לו מאוד וכבר בעת שירותו הסדיר חשב על המשך שירותו במסגרת המילואים וסיפר לאמו כי בכוונתו להמשיך ולשרת בגדוד בשל העניין הרב שהוא מוצא שם. כל חלומותיו הרבים נמוגו עם נפילתו. מתוך שיר שכתבו הוריו לזכרו: "לפרדי בן יקר/ באת בנס לעולם מאוחר/ תודה לאלוהים/ שבאת לאחר שמונה עשרה שנות נישואים/ באושר מילאת את ביתך/ עם כל עבודות ידיך/ היית בשבילנו שמחה/ חבל רק שזה נגמר./ בשנת 93' התגייסת/ וב- 95' בתפקיד נפלת/ הכאב הנוראי הוא גדול/ שאתה לעולם לא תחזור./ אנו צריכים להתגבר/ שיהיה מי שידליק לך נר".
