מיכאלי (מישל), אמנון

בן שרה ומשה, נולד בשנת 1930 בירושלים ולמד בבית-הספר "תחכמוני". בהעדר האב, אשר נדד לצרפת, היה אמנון הרך בשנים לאבי המשפחה. הוא דאג לאם ולאחיו הקטן ככל אשר יכול: עזר בעבודות-הבית, אפה, תיקן, בנה, שיפר. אמו, אשר פירנסה את הבית מעבודתה כתופרת, ראתה בו עוזר מועיל ונאמן. הוא ניחן בתבונת-כפים להפליא. ובאהבתו לחי ולצומח התקין בבית ובחצר "פינות בעלי-חיים", ובהן גידל כלבים, חתולים, צבים, דגים וציפורים. היה חבר "השומר הצעיר". בן 12 היה פעיל בגדנ"ע, גדול וחזק למעלה מגילו. בשנת 1945 יצא להכשרה מגויסת בנגבה, שם שהה חצי שנה, חזר לירושלים, נתקבל לבית-הספר המקצועי "עמל" ובו למד שנתיים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ התגייס מיד לשירות פעיל על אף הפצרותיה של אמו, אשר טענה כי הוא אך בן 16 ואינו חייב גיוס. תשובתו היתה, כי כל מי שיכול להתגייס חייב בכך ולא עתה השעה לחטט בדיוקי שנים. היה פעיל בפעולות-הגנה רבות במבואותיה של ירושלים. אמנון נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). אמנון היה בן שבע-עשרה בנופלו. הוא נקבר בקבר-אחים בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.