מיכאלי, מיכאל-נחמיה

בן י. גרשון ז"ל ומרים. נולד ביום י' בכסלו תש"ט (12.12.1948) בתל-אביב. משפחתו עברה לגור בחולון, כאן למד ארבע שנים בבית-הספר 'הס' ואחר-כך בבית-הספר 'חנקין', שם סיים את לימודיו היסודיים. לאחר-מכן המשיך בבית-הספר התיכון 'תיכון חדש' שבחולון, שם סיים את לימודיו התיכוניים במגמה ריאלית. מיכאל אהב ללמוד, אך היו לו גם תחומי-התעניינות רבים אחרים: הוא אהב לצייר, היה פעיל בתנועת הצופים, כחניך וכמדריך. עסק גם בענפי-ספורט שונים במסגרת אגודת 'הפועל', ובמיוחד למד את תורת הג'ודו. הוא אהב בעלי-חיים וגידל כלבים וחתולים. (פעם מצא שלדג גמדי פצוע והביא אותו לאוניברסיטת תל-אביב – לטיפול). אף היה בדעתו ללמוד רפואה וטרינרית ולא-פעם העלה מחשבה לפנות לרפואה כללית. מיכאל ניחן בחוש-הומור. נעים היה להיות במחיצתו. היה תמיד משרה אוירה רגועה סביבו. הוא אהב לעזור לזול. פעם שאלוהו אנשים, שנקרו בדרכו, למען מסוים בצד השני של העיר. מיכאל נטל את מזודותיהם והוביל אותם למחוז-חפצם. הוא גם ניחן בחוש-אחריות ומגיל צעיר הוכיח כי אפשר לסמוך עליו. ביולי 1966, כשהגיע לגיל שבע-עשרה וחצי התנדב מיכאל לשרת בנח"ל והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים חי"ר. הוא שירת בתפקידים שונים במסגרת החיל ובתחילת 1968 סיים קורס-קצינים, הוצב לחיל-השריון ומונה מפקד- מחלקה במחנה-טירונים. כן, שימש בתפקידי-פיקוד שונים בחיל. ביולי 1969 שוחרר מהשירות הסדיר. בספטמבר 1970 נשא לאישה את ציפי, בחירת-לבו, ובאותה שנה התחיל בלימודיו בטכניון. הזוג הצעיר המריץ זו את זה בלימודיהם. לעתים, לאחר שבועות רבים בשירות-מילואים, היה קשה למיכאל לחזור לשגרה ולהמשיך ללמוד, אך אשתו עם עצמתה הנפשית מצאה תמיד דרך לעזור למיכאל להתגבר, כך שבכל שנה סיים את לימודיו בהצטיינות. בשנת 1973 נולד בנם גיא, וההורים הצעירים עדיין סטודנטים. בתום לימודיו נסע עם משפחתו לתקופה של שנתיים לפרס, שם עסק במקצועו כמנהל פרוייקט בחברה גדולה. ארז, הבן הצעיר, נולד בספטמבר 1977. מיכאל היה אב מסור ובעל למופת. בנובמבר 1977 חזר מיכאל לשרת בצה"ל והוצב לחיל-המודיעין. בכל התפקידים שמילא הצטיין כקצין טוב ובעל-ידע רב במקצועו, הוא היה אהוב על אנשי יחידתו בזכות אופיו הנוח ונכונותו לעזור לזולת. ביום י"ד באדר א' תשל"ח (20.2.1978) נפל מיכאל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחולון. השאיר אחריו אישה, שני בנים, אם ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בתקופת היותו ביחידה היה מיכאל נערץ על כולנו בדבקותו בעבודה ובמילוי המשימות בצורה הטובה ביותר למען חיזוק ביטחון ישראל. היה לו יחס חברי לכולם והטביע את חותמו האישי על כל אחד ואחד. הידע המקצועי שלו, ניסיונו העשיר, תבונתו, כושרו ללמוד נושאים חדשים ויכולת-הביצוע המופלאה שלו הועידו לו תפקידים רבים, שלצערנו לא יוכלו להתגשם…"