מיכאלי (מיכאלשוילי), שמואל

בן לילי ומנשה. נולד ביום ז' באייר תש"ל (13.5.1970) בברית-המועצות. בשנת 1974 עלה עם משפחתו לארץ. תחילה התגוררו באשדוד ואחר-כך עברו לבני ברק ושמואל המשיך בבית-הספר התיכון 'אורט' בגבעתיים, במגמת מיזוג וקירור. לאחר עוד שנת לימודים בטכניון בחיפה הוסמך כטכנאי מיזוג-אוויר. גיוסו נדחה לשם כך בשנה והוא הוחתם לשנת קבע. שמואל היה שובב, אך תלמיד טוב. אהב מאוד ספורט, עסק באגרוף 'כפפות הזהב', השתתף בתחרויות רבות והיה שנתיים רצופות אלוף הנוער באגרוף. שמואל אהב לרוץ וניצח בכמה תחרויות מקומיות. הוא תיכנן להיות מאמן ב'כפפות הזהב' לאחר שירותו הצבאי. שמואל גויס לצה"ל באמצע יולי 1988, במסגרת העתודה הטכנולוגית. בתחילת מאי 1989 נשלח לקורס קירור ומיזוג-אוויר והוצב בפלמחים. במסגרת שירותו הצבאי הציע הצעות ייעול רבות ומעידות על כך תעודותיו. חצי שנה לאחר גיוסו התארס עם מאיה ולאחר מספר חודשים נשא אותה לאישה, בחתונה רבת פאר בראשון לציון. ביום ג' בחשוון תשנ"ב (11.10.1991) נפל שמואל בעת מילוי תפקידו. ערבי תושב קביה, שנהג ברכב גנוב של חברת בזק, דרס במזיד חיילים שעמדו בתחנת ההסעה בכביש גהה, בצומת תל השומר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה, הורים ואח – שלומי. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "שמואל היה חייל מצוין איש מקצוע למופת, בעל מוטיבציה רבה. שאף לפתח מערכות על מנת להקל על העבודה ולחסוך משאבים. היה מוכן לסייע בכל עת, חברותי ואהוב על חבריו. למאיה, למשפחה ולחברים, אין מלים לתאר את גודל האבידה. בשם חיילי היחידה ומפקדיה, תנחומים על נפילת יקירכם שמואל מיכאלי". שר הביטחון שלח מכתב השתתפות בצער המשפחה, והביע את הערכתו לפועלו של שמואל, בשירותו הצבאי. ניטע לזכרו עץ, ע"י ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא.