מיכאלוביץ, יצחק (ז’קי)

בן מלכה ואליהו, נולד ביום כ' בתמוז תר"ף (6.7.1920) בקוטאיס שברוסיה ובגיל שלושה חודשים הועלה ארצה עם הוריו. בדרך התגבר על דלקת-ריאות מסוכנת והגיע בשלום. למד בבית-הספר "אליאנס" בשכונת נוה צדק וב"תחכמוני" בתל-אביב. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד מכונאות והתמחה בה. משפרצו מאורעות תרצ"ו הצטרף ל"הגנה", התאמן בשקידה ושמר בפרברי העיר, ולפי צו ה"הגנה" התגייס לנוטרות ושירת בה עד סוף המהומות. היה מסור למשפחתו ומסר לה את מרבית שכר עבודתו. במלחמת-העולם השנייה התנדב לצי הבריטי כמכונאי והגיע לדרגת תת-קצין. שירת בים בין מזרח הים התיכון לאיטליה והיה לעזר למתנדבי ישראל בפעולות להבאת עולים. מששוחרר מהשירות ב-1945 קנה בשותפות עם חבר משאית ועסק בהובלת חצץ וזיפזיף לבנייה. משהחלה ההתקפה הערבית יצא להגנה על גבולות תל-אביב והסביבה בנקודות המסוכנות ביותר והוביל במכוניתו חצץ וזיפזיף לביצור עמדות ההגנה. ביום י"ט באדר א' תש"ח (29.2.1948) הוביל יצחק חומרי-ביצור לעמדת בית-החרושת "היוצק" ליד מקווה ישראל. כאשר הוביל את המשלוח האחרון, הופיעו חיילים בריטיים עם מפקדם, החרימו את הנשק של המגינים והפועלים והפקירו אותם לכנופיה ערבית שהיתה מזוינת בנשק קר וחם, וציפתה בקרבת מקום להסתלקותם של הבריטים (כפי שהוסכם, כנראה ביניהם מראש). יצחק רצה להסיע משם את האנשים במכוניתו, אך הבריטים חיבלו בה ורוקנו מתוכה את כל הבנזין. רוב האנשים נרצחו במנוסתם אל השדה וגם יצחק ביניהם. רק ביום המחרת נמצאה גופתו, מושחתת ללא הכר. הוריו זיהו אותו לפי סימנים מיוחדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.