מיכאילוב, ולדיסלב
בן בכור לשרו ולב, אח ללואיזה וסמיון. נולד ביום א' בחשוון תשל"ה (17.10.1974) בדרבנט שבברית המועצות. ולדיסלב סיים בהצלחה שתים עשרה שנות לימוד בבית-הספר שבעיר הולדתו והמשיך בלימודים גבוהים באוניברסיטה לרפואה בעיר מחצ'קלה, בה התמחה ברפואת שיניים. ולדיסלב היה תלמיד מצטיין ואף פעיל בחיי החברה והתרבות של מוסדות החינוך בהם למד ובתחרויות ספורטיביות שאורגנו על ידם. ולדיסלב עלה ארצה בגפו, באוגוסט 1994. בראשית דרכו שהה בקיבוץ, בו עבד תקופת מה במפעל לפלסטיק תוך כדי לימוד השפה והתרבות החדשה. ולדיסלב המשיך את לימודיו בארץ במכללת "יהודה ושומרון" תוך כדי עבודה, כדי לתמוך בבני משפחתו, שעלו ארצה בעקבותיו. ולדיסלב היה אח אוהב ומסור, שדאג לעתיד אחותו ואחיו הצעירים. הוא היה אדם תכליתי, אופטימי ונעים, שחיוך תמידי נסוך על פניו, והותיר רושם חיובי עמוק על כל מי שפגש. ולראיה, בדרכו האחרונה ליוו אותו הגננת שלו, מוריו ורופא הילדים שלו, שדיברו בשבחו. בשלהי דצמבר 1995 התגייס ולדיסלב לצה"ל והיה לנהג טנק בגדוד "רומח" של חטיבה 7 בחיל השריון. מפקדיו סיפרו שהיה חייל מסור, בעל מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי, אשר נכון היה לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת. ולדיסלב התנדב ראשון לכל משימה, מעולם לא השמיע תלונה או טרוניה, והיווה דוגמה אישית לכל חבריו לצוות. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997), אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם ולדיסלב. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. ולדיסלב הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. הותיר אחריו הורים, אחות ואח. באיגרת ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "ולדיסלב, שהשתייך למשפחת לוחמי גדוד 'רומח', היה חייל מיוחד, שקט, מופנם, בעל משמעת עצמית גבוהה, אחראי – חייל למופת. הוא היה פרי מזן מיוחד, שקיבל חינוך לאהבת הארץ ובמיוחד לעזרה ולאהבת הזולת. משפחת לוחמי הגדוד כואבת מאוד ומתקשה להיפרד, אך תדע להמשיך בגאווה את הדרך שוולדיסלב היה אחד מסולליה."
