מייסנר, רות

בת ארנסט-יעקב ולילי. נולדה ביום י"ח במרחשון תרצ"א (9.11.1930) בעיר פראג שבצ'כוסלובקיה. בשנת 1939 עלתה לארץ עם הוריה. שלוש שנים חונכה בקיבוץ שריד בעמק. נתקשרה אל המקום ונתחבבה על חבריו הצעירים והמבוגרים כאחד. נחשבה כבת-המקום גם אחרי שיצאה ממנו. מגיל י"ד היתה פעילה בגדנ"ע. למדה בבית-הספר הריאלי בחיפה, ולאחר-מכן בבית- הספר המקצועי של ויצ"ו שם. בשני מוסדות אלה נתגלה כשרונה לציור ובית-הספר המקצועי שלח אותה לאנגליה לשם השתלמות. שם היתה פעילה בתעמולה ישראלית ב"חוג הסטודנטים הישראלים". בפרוץ מלחמת-הקוממיות לא יכלה לשבת בשלוה באנגליה ("יושבת אני פה על סיכות; רוצה אני לחזור לארץ להילחם" – כתבה לחברתה. "לבי במזרח ואני בסוף מערב" – ציטטה במכתבה את יהודה הלוי). היא הפסיקה את לימודיה וחזרה לארץ להתגייס לצבא. היתה אחת מחמש בנות (בתוך קורס לנהגות של חמישים) שעמדו בבחינותיהן ולאחר-מכן שירתה כנהגת והשתתפה בקרבות בנגב ובשחרור הגליל המערבי. ביום כ' בניסן תש"ט (19.4.1949) נסעה בשיירה אשר הותקפה – וכך נפלה. הובאה למנוחת-עולמים בבית- הקברות בקרית-עמל. חבריה בחיפה הוציאו חוברת לזכרה (ולזכר חברתה ניצן). ב"שלושים" סידרו חברי-שריד תערוכה מיצירותיה – ציורי-נוף, פורטרטים וציורים תעשייתיים (דוגמאות צבעוניות לאריגים בטעם משובח) וכו'.