מייסנר, בני (בנימין)
בן רות ואריק. נולד ביום י"ח באייר תשכ"ד (30.4.1964) בעיר סן-סלוודור שבאל-סלוודור, והיה בן שלוש וחצי כאשר משפחתו עלתה ארצה והשתקעה בקרית טבעון. הוא למד בבית-הספר היסודי 'רימונים' בקרית טבעון וסיים לימודיו בתיכון 'אורט גרינברג' במגמת אלקטרוניקה. מגיל צעיר אהב ליצור, להמציא ולתכנן ובלימודי האלקטרוניקה רכש כלים לביצוע רעיונותיו. במקביל ללימודיו בבית-הספר, עסק בני בספורט, בעיקר בענף הכדורמים. הוא היה חבר בקבוצת הכדורמים של טבעון ובנבחרת ישראל והשקיע בתחביב זה הרבה זמן ומרץ. הצטיינותו בענף זה אף פתחה בפניו את האפשרות לשרת, לכשיתגייס, ביחידה עורפית, כשחקן מצטיין, אך בחירתו של בני היתה שונה. בינואר 1983 גויס לצה"ל והתנדב ליחידה מובחרת. הוא עבר בה את הטירונות תוך השקעה ומוטיבציה רבה, אולם במהלך המסלול נאלץ לעזוב את היחידה עקב בעיות רפואיות ולמרות שמבחינה רפואית איפשר לו הצבא לעבור ליחידה שבה המאמץ הגופני והסיכון פחותים בהרבה – התנדב בני שנית לשרת בצנחנים וצורף לגדוד 202. במסגרת הגדוד עבר השתלמויות מקצועיות והוסיף לתת את המיטב במסירות ובהקפדה. על אף שירותו הצבאי המאומץ לא נטש את משחק הכדור-מים והשתתף מדי פעם בתחרויות ואפילו במשחקים של קבוצתו בחו"ל. לאחר שחרורו הצטרף בני לחברה להגנת הטבע כמדריך טיולים באזור אילת וקבע את משכנו בבית-ספר שדה באילת. מאז ומעולם אהב את הטבע ובשהייתו באילת נקשר בכל נימיו למרחבים הפתוחים, להרים ולעולם הקסום של מרחבי ים סוף. בעבודתו כמדריך ראה חשיבות עצומה בחינוך בני נוער ומבוגרים להבין, לאהוב ולשמר את הטבע בפראיותו מפני הרס שאין ממנו חזרה. לנושא זה הקדיש שעות של שיחות עם חניכיו וכן פרוייקטים שונים להגנת הסביבה, שאורגנו על-ידי בית-הספר. באילת החל להתעמק גם בנושא האדם במדבר – התפתחותו, תרבותו והתמודדותו עם תנאי הסביבה, וכמו בכל דבר אחר שבו עסק – גם כאן השקיע את כל-כולו, בדבקות ויסודיות, עם הרבה סקרנות ואהבה ולעולם עם הומור וחיוך בעיניים. ביום י"ט באדר א' תשמ"ט (24.2.1989), בעת שירות מילואים פעיל, נפל בני בקרב כאשר היה בסיור בקסבה של שכם. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית טבעון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות – רפאל ותמר. ארגון הסטודנטים היהודיים באיטליה נטע על שמו עצים ביערות הקרן הקיימת לישראל. הקהילה היהודית באל-סלבדור, מקום הולדתו של בני, נטעה יער לזכרו ביערות הקק"ל בקרבת טבעון. הסוכנים של מפעל 'נילית', מקום עבודתו של האב, אריק, נטעו עצים ביערות קק"ל לזכרו של בני.
