מייזל, דורון
בן רוזי וליאו. נולד ביום כ"ט בשבט תש"ה (12.2.1945) בחיפה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים עשה בבית-הספר הריאלי בחיפה. דורון גויס לשירות חובה בצה"ל בשנת 1963 והצטרף לחיל השריון. כאן עבר מסלול כלוחם וכן קורס מפקדי טנקים. לאחר-מכן היה מפקד טנק, סמל מחלקת טנקים בפלוגה מבצעית ומדריך בטירונות ובקורס מפקדי טנקים. דורון סיים שירות החובה בפברואר 1966. לאחר ששוחרר מצה"ל נסע לשוויץ והתחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת פריבורג. משם נקרא בשנת 1967 לשירות מילואים והשתתף בקרבות ברמת הגולן במלחמת ששת-הימים. כשנסתיימה המלחמה המשיך את הלימודים הפרה-קליניים בשוויץ ולאחר-מכן שב לארץ וסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה. בחודש אוקטובר 1968 התנדב ד"ר דורון מייזל לשירות קבע בחיל הרפואה, ובמקביל המשיך את ההתמחות בכירורגיה כללית בבית-החולים תל השומר. הוא זכה להערכה רבה ממטופליו ובאחד ממכתבי התודה אליו נכתב: "לא ידענו כיצד להודות לך על החום והמסירות שהרעפת עלינו. ראינו שאתה מבין מצוין לנפש הילד, ולכן חשבנו שגם אתה מבוגר שאוהב לקרוא ספרי ילדים נצחיים כמו זה שצירפנו כאן". במהלך השנים מילא מגוון תפקידים כקצין רפואה: היה קצין הרפואה של חטיבה 14 במלחמת יום-הכיפורים, מפקד מרפאת המומחים של צה"ל ומפקד רפואה פיקודי של פיקוד הדרום. תפקידו האחרון – מפקד בית-הספר לרפואה צבאית של צה"ל, ודרגתו אלוף-משנה. במסגרת תפקידיו השתתף במבצע אנטבה ובעקבותיו נבחר להרצות על המבצע במסע הרצאות מטעם ה'בונדס' בארצות-הברית. הוא שימש כרופא משלחת השלום למצרים, וכרופא משלחת הסיוע לנפגעי רעש-האדמה הגדול במכסיקו סיטי. נוסף לכך השאיר דורון בחיל הרפואה עבודות רפואיות בתחומים שונים. דורון נודע כאדם מסור ללא גבול לתפקידיו ושואף לשלמות בכל תחום. להלן כמה מהערכות מפקדיו המצויות בתיקו האישי: "קצין מצטיין בעל יוזמה ומוטיבציה גבוהה", "איש רציני, חדור תחושת שליחות וחשיבות התפקיד", "מהימן ומקצועי מאוד, מקדם נושאים עליהם הוא מופקד, ומתנדב למשימות רבות". דורון זכה בציון לזכות מידי הרמטכ"ל על רמת המשמעת הגבוהה ששררה בבית-הספר לרפואה של צה"ל תחת פיקודו. במכתב פרידה בסיום אחד מתפקידיו כתבה לו אחת מפקודותיו: "דמות נערצת, רבת השפעה וכריזמה כמו שלך, קשה למצוא, ואני זכיתי במפקד דגול כמוך. בעבודתי איתך הרגשתי סיפוק ואתגר. דרשת, אך גם הערכת. בעיני תמיד תישאר אישיות רבת ערך". ד"ר דורון מייזל חלה בסרטן עור מסוג מלאנומה. במשך ארבע שנים נלחם במחלה באומץ וניסה בכל דרך לעצור את התפשטות הסרטן, וביום כ"א בכסלו תשנ"ב (28.11.1991) נפטר ממחלתו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אם, שלוש בנות, אח ובן-זוג. במכתב תנחומים למשפחה כתב קצין רפואה ראשי, ד"ר מיכאל וינר: "למרות מחלתו לא האט דורון את קצב עבודתו ולא שינה מדרכו, אלא המשיך לתפקד במסירות ואחריות המאפיינת את דרכו". לאחר מותו כותב עליו בן זוגו לחיים, אדיר שטיינר: "בזכרון פרטי שלי לא תשאר דורון המפקד, גם לא דורון הרופא. עבורי אתה מעיין של אופטימיות ואהבה, מקור הכח להמשך הדרך ולתקוה". קבוצת רופאים מארצות-הברית שביקרה בבית-הספר לרפואה של צה"ל והתקבלה בחום על-ידי דורון בעת היותו מפקד בית-הספר העלתה את זכרו בחוברת השנתית שלהם. וכך כתבו עליו: "הוא היה רופא, קצין וג'נטלמן".