בן חוה (רבקה) ונח משה. נולד ביום ז' בניסן תשל"ה (19.3.1975) במושב חמד. בן זקונים להוריו, אח צעיר ליעל ולאבי. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'מעלות' בבני ברק, המשיך לחטיבת- הביניים בישיבת 'כפר גנים' בפתח תקווה ולישיבה התיכונית 'בר- אילן' בתל אביב, בה סיים בהצטיינות י"ב כיתות במגמת כימיה. מגיל צעיר היה דני שותף פעיל בעבודות המשק החקלאי, בלול, בשדה, בהכנת עופות למשלוח ובנסיעות לשוק החקלאי. הוא היה מושבניק בלב ונפש, אהב את עבודת האדמה ועסק בה במסירות. כנער וכבחור צעיר לא החמיץ דני אף הזדמנות, בחופשה ואף בזמן הלימודים, לעזור בחריש, בגיבוב ובקציר – בעבודות על הטרקטור. דני היה פעיל כל תקופת לימודיו בתנועת 'בני עקיבא', בשבט 'המבשר' שבמושב מגוריו. תמיד הקפיד לשמור על כושר גופני גבוה, רץ בכל עונות השנה ושיחק כדורסל במסגרת 'אליצור'. בשעות הפנאי אהב להתעמק במשחקי חשיבה, שהציבו בפניו אתגר שנהנה לפצח. סיפר חבר המושב: "אני זוכר אותך עם חיוך ולב באותו הרוחב, חולצה בחוץ, תמיד ממהר, ספורטאי למופת. אולם למרות אהבתך הגדולה לכדור, כשהגיע הזמן עזבת הכל ורצת לתפילה: 'מתפללים', אמרת, 'וגם אבא שלי שם. המגרש לא יברח'." בחודש ספטמבר 1993 התגייס דני לצה"ל. כהמשך לחינוך הציוני שספג בבית הוא התגייס לנח"ל המוצנח, לגדוד של בני משקים. במסלול הלוחם הצטיין, וכאות הערכה על כך זכה בחבישת כומתה אישית מהמפקד. דני המשיך לקורס סמלים, אך כשהוצע לו להמשיך לקורס קצינים ויתר, והעדיף להצטרף לחבריו שנשלחו לפעילות בלבנון. את מרבית שירותו הסדיר עשה דני בשטחים ובלבנון, ותפקידו האחרון היה רס"פ בתל ערד. בתום השירות הסדיר חזר דני למושב ולעבודה החקלאית, ובמקביל החל ללמוד לתואר ראשון בכלכלה וניהול במכללת רמת גן. בנוסף התנדב דני למשמר האזרחי, ליחידת מתמי"ד הכפופה למג"ב, והיה לפעיל קבוע ביחידה. באביב 1999 הוענקה לו בבסיס ההפעלה בכפר חב"ד תעודת הוקרה על מסירותו והתמדתו במשך שנים. דני לא הזניח את הספורט והכושר הגופני, ואת שעות הערב הפנויות הקדיש למשחקי כדורסל עם חבריו למושב. ב- 9.4.2000 נישא דני לעינב, והשניים הקימו את ביתם במושב חמד. בשנת 2001 החל דני לעבוד עם חמיו במפעל המשפחתי, ויחד רקמו תוכניות רבות לעתיד. דני, איש אמיץ, ישר דרך ואוהב אדם, היה אהוב על כל הסובבים אותו. תמיד היה ראשון לעזור, ומעולם לא התלונן על קשיים שבהם נתקל. הוא הירבה בעשיית מעשי חסד, אך תמיד הקפיד שייעשו בצנעה. "איש עם חיוך של ילד, שכל כך אהב את החיים וכולם כל כך אהבו אותו," סיפרו חבריו. אהבה מיוחדת שררה בין דני לאחייניו הצעירים. הוא היה נוהג להשתולל איתם בלי סוף, וכך זכה בפיהם לכינוי "הדוד כיף חיים". מיום שחרורו משירות סדיר שירת דני במילואים בפלוגה מסייעת בגדוד חי"ר. הוא מעולם לא החמיץ יום מילואים, גם למחרת אירוסיו ובתקופות הבחינות התייצב לכל קריאה. הצבא היה אצלו בעל חשיבות עליונה. על שירותו המסור במילואים קיבל אות הצטיינות ממפקדו. "דני היה פצצת אנרגיה של היחידה," סיפר חברו ליחידת המילואים, "מהיום הראשון של המילואים עד היום האחרון תמיד היית רואה אותו בפעולה, אם מבצעית ואם במינהלה… בימים שבהם הייתי שבור פיזית או נפשית, ידעתי להסתכל עליו ולהתמלא באנרגיה חיובית, שאותה דני חילק לכל אחד." לקראת חודש אפריל 2002 תיכנן דני טיול בחו"ל עם רעייתו, וזו היתה אמורה להיות הפעם הראשונה שייעדר משירות מילואים שהיה מתוכנן ליחידה. אך בסוף חודש מרס החל מבצע 'חומת מגן', דני גוייס בצו 8 והיה, כמובן, מראשוני המתייצבים. יחידתו נשלחה להילחם בג'נין. ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל דני בקרב בג'נין. בצל"ש יחידתי שהעניק אלוף פיקוד המרכז, האלוף יצחק איתן, מתואר הקרב: "במהלך לחימה במחנה הפליטים בג'נין, תוך התקדמות אחד הכוחות לעבר בית, נפתחה אש מכמה כיוונים לעבר הכוח. בקרב שהתפתח נפלו שלושה-עשר מפקדים וחיילים. חיילי הכוח שנתקל, וכוח אחר שהגיע לסייע בפעולה, נלחמו בחירוף נפש לחילוץ חבריהם שנפגעו, עד לחילוצם. למרות הנפגעים המשיכה הפלוגה להילחם, עד לכניעת מחנה הפליטים. על גילוי ערכי הדבקות במשימה, אומץ הלב, הרעות ואחוות הלוחמים, מוענק לפלוגה אות ציון לשבח מטעם אלוף פיקוד המרכז." מח"ט החטיבה, אל"מ דידי ידידיה, כותב בתעודת הערכה שהעניק לבני המשפחה: "צוין שרס"ל שמואל דני מייזליש ז"ל שימש כלוחם במחלקת הדרגון בפלוגה המסייעת, התנדב והגיע למבצע חומת מגן. השיב אש למקורות הירי וניהל לאורך זמן אש עם האויב וחיפה על טיפול וחילוץ הנפגעים עד שנפגע ונהרג. על אומץ לבו, נחישותו ודבקותו במטרה תחת אש, הוענקה לו תעודת הערכה." עם דני נהרגו בקרב: רס"ן עודד גולומב, סרן יעקב אזולאי, סרן דרור בר, סגן אייל יואל, רס"ר טירן ארזי, רס"ר אבנר יסקוב, רס"ר יורם לוי, רס"ל רונן אל שוחט, רס"ל עמית בוסידן, רס"ל מנשה חבה, רס"ל אייל עזורי ורס"ל אייל צימרמן. בן עשרים-ושבע היה דני בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין במושב אחיעזר, המשקיף אל השדות החקלאיים שכה אהב. הותיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח. דני נהרג בדיוק ביום מלאות שנתיים לנישואיו. כתבה רעייתו עינב: "ביום התשיעי לחודש אפריל בשנת 2000 עמדנו דני ואנוכי תחת החופה. תחת החופה קידש אותי דני באהבה רבה כדת משה וישראל. אני, עינב מייזליש, נבחרתי מכולן ללוות את דני בשנותיו האחרונות. נשבענו זה לזו אמונים פעמים רבות במהלך השנתיים שהיינו יחד. נשבענו באהבה, בגעגועים ובאמונה אמיתית שאת חיינו נבלה יחד עד הסוף. "ביום התשיעי לחודש אפריל בשנת 2002 עמד דני תחת כיפת השמים, ללא חופה, עם המדינה. תחת כיפת השמיים, קידש דני באהבה רבה את המולדת – כדת משה וישראל… אני לא חשה נבגדת, אני חשה גאה. כי המולדת היא האישה והרעיה של גברים רבים במדינתנו, אך הבעל שלי, הוא זה שזכה לקיים ולממש ולהראות לכל את המסירות האמיתית שקיימת בו למען האהבה. ואם למען הרעיה, אותה קידש דקות ספורות לפני מותו, החליט לוותר על הכל וללכת עם הרגש, הרי אני יודעת כמה היה מוכן לתת למעני, אהובתו שקידש עוד קודם. "אני הפסדתי בקרב על הרגש, אבל דני ניצח בקרב של האומה." במלאות שלושים למות דני ספדה לו אמו, חוה: "לדבר על תכונותיך הרבות, לא ניתן. ככל שעובר הזמן ואנו חושבים עליך ושומעים דברים שביצעת, יודעים שלא רק גבורה היתה בך, היתה גדולת העשייה של מעשי יום יום שיחד חיברו פאזל של אישיות נפלאה, וכך בפשטות, בלי לפרסם ובלי הרבה דיבורים. "בכל מקום שהיית השארת חותם, בצניעות ובשקט כאילו הכל היה מובן מאליו. אחד ויחיד היית – חרוץ עד אין קץ. אף פעם לא התעייפת, אמרו עליך שאתה מדי פעם מפעיל כנראה סוללות רזרביות. היית אמיץ וישר. תמיד אפשר היה לסמוך עליך. היית 'צו גאט אין צי לייט', ילד בין ילדים וגבר רציני כאשר היה צורך… והוכחת את זאת – ועוד איך… "השארת טעם טוב אחריך, הלכת לשמיים למקום שרק צדיקים מגיעים אליו, השארת שובל של אור, בושם נפלא של פרח אקזוטי שנקטף. כאילו היית טוב מדי מכדי להשתלב בעולמנו הגשמי, והפכת לרוח שלווה שתלווה אותנו כל חיינו." לזכרו של דני הוקם אתר אינטרנט – www.shmuel-dani.com. באתר מספרים בני המשפחה וחברים על דני שהכירו ואהבו. לעילוי נשמתו נכתב ספר תורה שהוכנס לבית-הכנסת במושב חמד, מקום מגוריו במשך כל חייו. במושב חמד יבנו בני משפחתו בניין לזכרו, שישמש לפעילויות של תנועת 'בני עקיבא' במקום.
