מיטלמן, בתיה

בת מטילדה ושלמה. נולדה בשנת 1891 בעיירה קוזלץ, פלך צ'רניגוב באוקראינה. בתיה למדה בגימנסיה שבמקום, ואצל אביה, שהיה תלמיד חכם, למדה בבית עברית ותנ"ך והיתה אמונה על ברכי הציונות. בנוסף ללימודיה עזרה לאמה לטפל בכל צרכי הבית. אביה היה חבר באגודת "בני משה" שייסד אחד העם. לאחר הפרעות שנערכו בעיירה בשנת 1905, ורבים מתושבי העיירה ובתוכם אף מקרובי המשפחה נסעו להם מי לאוסטרליה ומי לארצות-הברית, החליט אבי המשפחה: "מגולה אחת לשניה איני נוסע יותר" ועלה עם משפחתו מרובת הילדים בדרך רבת טלטולים ותלאות שנמשכה כשלושה חודשים בשנת 1907 לארץ-ישראל. המשפחה השתקעה בירושלים, שם פתח האב בית מלון בשם "ירדן" כי שאף, יחד עם קבוצת עולים שפגש באנייה, לקנות אדמה בעבר הירדן מזרחה ולהתיישב עליה. בשל המצב הכלכלי הגרוע יצאו בתיה ואחותה מרים לעבודה במושבות יהודה ושלחו את אשר השתכרו לעזרת המשפחה. "החלוצה היפהפיה", כפי שכינו אותה גם בשל יופיה החיצוני וגם בשל היופי הפנימי שקרן ממנה, ניהלה את המטבח של קבוצת הפועלים, עסקה בכביסה ולכל העבודות הטתה שכם. בזמן עבודתה הכירה בחור צעיר שבא מהגליל ופיו מלא שירי הלל על החיים שם. בתיה הוקסמה מהסיפורים ובסוף שנת 1909 הגיעה למושבה יבנאל שבגליל התחתון. כאן הכירה אחדות מחברות אגודת "השומר", נתקבלה לאגודה ועברה לסג'רה, כאחת מתוך "קבוצת העבודה" שהגיעה למקום. בתיה, בשל מזגה הנעים, התאקלמה במהירות הן בחיי החברה והן בעבודות השונות, ואפילו המפרכות ביותר שנתבעו ממנה. היא למדה לרכוב על סוס ולהשתמש בנשק וראתה עצמה שוות זכויות לחברים הגברים. בתיה עבדה בכנרת וב"חוות מגדל" ותקופה מסויימת שהתה במרחביה והיתה בין החלוצות הראשונות שהגיעו לעמק יזרעאל. כאשר הותקפה מרחביה היתה בין האוחזים בנשק והגנה בעוז על היישוב. ביום ששי, י"ב באדר תרע"ג (20.2.1913), נמצאה גופתה על חוף הים בחיפה לאחר שנפלטה מגלי הים. בתיה הובאה למנוחת-עולמים בבית הקברות בחיפה. השאירה הורים, ארבע אחיות ושני אחים. אחיה אריה נפל בשורות הגדוד העברי "הראשון ליהודה" בשנת 1919. תולדות חייה ודברים לזכרה הובאו ב"ספר העלייה השנייה", בספר "חולמים ולוחמים", ובספר "עלי אוכף".