מיטלמן, אליהו (“אלי”, “הנמר הבודד”)

בן מנשה ויונה. נולד ביום כ"ב באב תשי"ב (13.8.1952) בכפר-סבא. הוא למד בבית-הספר היסודי בפתח-תקוה ולאחר-מכן, כאשר החל לעסוק בהדרכה בתנועת "הנוער-העובד", מצא את דרכו לחברת הנוער בקבוצת ראש-הנקרה, שם למד בבית-הספר התיכון "גשר-הזיו". הוא היה ספורטאי מעולה ועבר קורס מצילים, כחובב. הוא אהב לעבוד בשדה, לנהוג בטרקטור והיה קשור לבעלי-חיים מטבעו. היה בן מסור להוריו ונהג עמם כידיד. הוא היה בעל נפש אצילה ועדינה, שמח בחלקו ועליז מטבעו. אלי גויס לצה"ל בסוף חודש יולי 1970. הוא הציב לעצמו אתגר – להתנדב לסיירת מובחרת, ושאיפתו נתגשמה. יום לפני שהגורל התאכזר אליו הוא בא הביתה, עליז כתמיד, וחיוך שובב על שפתיו. הוא הבטיח לשוב למחרת, אך באותו יום איבד חייו בפעילות אויב. היה זה ביום י' באדר תשל"ב (24.2.1972). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בפתח-תקוה. חברו לחדר במשך ארבע שנים רצופות בקיבוץ העלה קווים לדמותו ובין השאר כתב לאמור: "הוא ניסה להוכיח שאין דבר שאין בכוחו לעשות. בייחוד בתחום העבודה בקיבוץ. – – . נתגלה כנער אוהב חברה ובכל מקום אשר בו היה, מיד היו רעמי הצחוק מהדהדים. הוא הצטיין גם בכשרון משחק והיה ממארגניה של להקת-הבידור של החברה, שהוסיפה הרבה להווי של הקבוצה ולגיבושה. כאשר גויס לצבא רצה להוכיח שוב ושוב לעצמו ולחבריו שבכוחו לעשות דברים 'גדולים'. לאחר תקופת שירות קצרה בנח"ל התנדב לסיירת ובחזרו מפעולה כלשהי לא היה גבול לגאוותו. הצבא אמנם הרחיק אותו מהמשק אך הוא נהג לבקר ולשמור על קשר מתמיד עם הקבוצה. לבסוף ביקש להצטרף כחבר ונענה בחיוב". מפקד יחידתו כתב להוריו מכתב תנחומים ובין שאר דברים כתב: "בנכם אלי שירת כלוחם ביחידתנו. אלי עבר ביחידה תקופה לא קלה של אימונים ותעסוקה מבצעית ופעילות מעבר לגבול. תוך תקופה זו התבלט בין חיילי פלוגתו כלוחם וכחבר. היה ידוע בחריצותו, במסירותו לתפקידו ובנכונותו לעזור לחבריו. בנפלו אבד לנו אחד מטובי לוחמינו ולרעיו הלוחמים אבד הטוב שבידידים".