בן פנינה ואריה. נולד ביום ה' בתשרי תשל"ג (13.9.1972) בקרית אתא, שם גדל והתחנך. גל החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "יבנה" והמשיך לחטיבת הביניים שח"מ בעיר. כבר אז התבלט כמי שחביב על הבריות והבריות חביבים עליו. בהגיעו לכיתה ט' עבר ללמוד בישיבה תיכונית-מקצועית-דתית בכפר סיטרין, למרגלות הר הכרמל, שם למד במגמת מכונאות רכב במשך ארבע שנים וסיים כיתה י"ג. גל השקיע בלימודים, על אף עיסוקיו הרבים. היה פעיל מאוד מבחינה חברתית ודאג לגיבוש השכבה, ארגן מסיבות, ערבי קומזיץ וטיולים והתנדב ראשון לכל משימה. חבריו ללימודים יודעים לספר כי הקדיש את חייו למען הכלל וכיכב ברגעי האושר של החברה. עם זאת, ידע להיות גם רציני כשנחוץ, איש שיחה שהיטיב להביע את עמדותיו העקרוניות בנושאים הקשורים לדת ולמדינה. עסק בספורט ואהב לשחק כדורסל. אוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורסל שעקב בדבקות אחר משחקיה. בצעירותו, הצטרף גל לתנועת הנוער "בני עקיבא" והיה פעיל ומעורב מאוד בחיי שבט "נבטים". לימים, כשהפך למדריך, השקיע את כל-כולו בגיבוש השבט והיה לעמוד התווך שלו. גל יצר קשר עמוק עם חניכיו ותרם לעיצוב השקפת עולמם. הוא תמך בהם ועודד אותם ברגעים קשים ודאג להעלות את המורל, בארגנו פעילויות מגוונות כגון ערבי שירה, סרטים וטיולים. שאיפתו היתה לראות את חניכיו גדלים לתפארת, מתחנכים על הערכים אותם ספג בבית הוריו – אהבת המדינה והארץ, אמונה שלמה בבורא עולם ושמירה על מסורת ישראל, עזרה לזולת ונכונות להקרבה עצמית. חניכיו זוכרים אותו כחבר יותר מאשר כמדריך, על אף פער הגילים שהיה ביניהם. הם מספרים כי תמיד נחלץ לעזרה, גילה יוזמה ואחריות והפך למושא הערצה בעיני כול. גם לאחר שעזב את ההדרכה המשיך להתעניין בנעשה בשבט ושמר על קשר הדוק עם חניכיו. גל היה אדם חם, בעל חיוך רחב וחיבוק חזק, מסור למשפחתו, שהיתה מקור גאוותו. הוא הרעיף מתנות על אמו ופינק עד בלי די את אחייניו, כיבד את אביו ולא עשה צעד משמעותי בלא לשמוע את עצתו. היה לגל כוח נתינה בזכות האהבה התמימה והמוחלטת שמילאה אותו. הוא האמין שצריך להספיק לעשות כמה שיותר בזמן שהוקצב, ושאף להישגים. שמחת החיים ששרתה עליו הפכה אותו לרוח החיה בחגיגות ובשמחות. בנדיבות לבו ובהיותו חדור אמונה, התפלל על קברי צדיקים, עסק בגמילות חסדים והסב אושר לקומץ יהודים קשישים, כאשר היה משמח אותם בזכות שמחת התורה. הוא אהב לשמוע ולשיר שירים חסידיים והיה מעשיר את שולחן השבת בזמירותיו. במחצית חודש יולי 1991 התגייס גל לצה"ל והתלבט בין שירות בחיל קרבי לבין שירות במקצוע שלמד. לבסוף, בשל רצונו לבסס את עתידו במקצוע כמי שעמד להקים בית בישראל, נפלה ההכרעה והוא שובץ בחיל החימוש כמכונאי מרכבה. בקיץ 1995 נישאו גל ובחירת לבו, גלית, ובנו את ביתם בקצרין שבגולן. גל אהב את אשתו אהבת נפש, פינק אותה ודאג לכל מחסורה, וחלומו היה להעניק נכדה להוריו. בחודש אפריל 1995 החל גל לשרת בצבא הקבע. בשירותו הצבאי, כמו גם בחייו האזרחיים, התמסר לתפקידו, גילה אחריות ויוזמה וזכה להערכות מרשימות של מפקדיו. ארבעה חודשים לפני נפילתו עבר לשרת בלבנון והוצב במוצב חודר "דלעת". בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו וביניהם גל. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בקרית אתא. בן עשרים וארבע היה בנופלו. השאיר אחריו אשה, הורים ושני אחים – דוד ואילן. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "גל שירת כמכונאי טנק בעוצבת 'חירם' של פיקוד הצפון, ותואר על ידי מפקדיו כנגד מקצועי ומסור, שהפגין מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי, ושטובת חייליו עמדה תמיד לנגד עיניו. גל היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". תת-אלוף מיכאל דיין, קצין חימוש ראשי, כתב למשפחה: "לאורך כל שירותו הצבאי, לאחרונה ביחש"מ 'צנובר' ולאחר מכן בגזרת הביטחון בדרום לבנון, התבלט כמפקד וכחייל מקצועי. גל תואר על ידי מפקדיו כמי שתרם רבות ליחידתו וידע לשלב יכולת והתמדה בלתי נלאים עם שמחת חיים ואווירה נינוחה שיצר סביבו". מפקד היחידה בה שירת גל, כתב: "גל שלנו התנדב לשרת כמכונאי בחוד החנית, במוצב 'דלעת', מוצב קדמי באיזור הביטחון בדרום לבנון, אות ומופת למוטיבציה ולרצון לתרום. רק לזמן קצר זכינו להיות עם גל, אך בזמן זה הכרנו אדם בעל מוטיבציה רבה ומקצועי ביותר, שאנו, מפקדיו, סמכנו עליו בעיניים עצומות. כולנו נתגעגע לאיכפתיות שלו, לטוב לבו ולחיוך שלא מש מפניו". מתפללי בית הכנסת לצעירים, שבו התפללו גל והוריו, הנציחו את זכרו בקוראם על שמו את אולם האירועים של בית הכנסת, וחניכיו של גל הקימו גלעד לזכרו בגן הצמוד ל"בני עקיבא" ולבית הכנסת. בטקס האזכרה, במלאת שלושים יום לנפילתו, נשא דברים ראש העיר, יעקב פרץ: "גל, שקיים דרך ארץ, גל, שזכר לאורך כל הדרך את מוסר אביו ולא נטש את תורת אמו, גל, אשר ידע לתת עזרה לזולת, גל, אשר ידע להרעיף אהבה על חבריו וזו משתקפת בחניכיו – חניכי 'בני עקיבא'". משפחתו של גל תרמה ספר תורה על שמו, המוקדש לזכרם של חללי אסון המסוקים. ספר התורה נמסר לבית הכנסת לצעירים, במרכז קהילתי תורני בקרית אתא. המשפחה והחברים הוציאו גם חוברת זיכרון, בה תיעדו את מהלך חייו של גל בתמונות, סיפורים, שירים ומכתבים. מתוכה, שיר שכתבה חניכתו מתנועת "בני עקיבא": "גל אדיר בשצף קצף לכיוון קו האופק התקדם/ גל אדיר, מלא חיות, הסתכל סביבו והשתומם./.. תוכניות להבקיע וקדימה לפרוץ / לגל הצעיר עוד הרבה לעשות/ ובעודו מתרומם, מתחבט ומתלבט/ אל מול פני המזרח פתאום התנפץ!".
