מיוליק, יעקב-יצחק (יאנוש)

בן טוביה (תאופיל) וחיה. נולד ביום א' באדר תש"ז (21.2.1947) בעיר ורוצלב אשר בפולין. יעקב הגיע לארץ בהיותו בן עשר (בשנת 1957), סמוך לגמר מערכת-סיני. בעיר שבה נולד לא ידע גבר על מקורו היהודי ורק הלשון הפולנית בפיו. הוא גמר שם ארבע שנים בבית-ספר יסודי אך לא ידע צורת א. רק בהגיעו לארץ עשה את ההיכרות הראשונה שלו עם עמו, לשונו וארצו. אך הוא היה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כי את כל מה שלמד בלשון העברית ומן ההווי העברי היה קולט עד מהרה ביסודיות שאין דוגמתה ובמהירות מפליאה. לא עברו ימים רבים והנער נקלט כתלמיד בבית-הספר היסודי "המרכז" ברמת-גן ולא נבדל במאומה מכלל-התלמידים. הוא נחשב לאחד המצויינים שבהם וסיים את לימודיו במועדם. אחת התכונות היסודיות אשר בהן הצטיין היתה חברותיותו. הוא אהב חברים וחברה, נהה אחריהם בלב ובנפש ובחברת בני-גילו הרגיש את עצמו מאושר מאוד; גם הם אהבוהו, ביקרו בביתו ובילו אתו שעות. ראוי לציין מה שאחותו כותבת על זכרונותיה מליל-העצמאות הראשון של יעקב במולדת: "את רוב שעות הלילה ההוא התהלך כסהרורי בתוך העם החוגג ורקד הרבה מאד במעגל עם חבריו ולאשרו לא היה קץ". שנות-ילדותו עברו עליו בארץ מתוך אושר. הוא למד גם בבית-הספר התיכון "אוהל שם" ברמת-גן, המשיך בבית-הספר התיכון על-שם קלעי שבגבעתיים, ולאחרונה, בהיותו בן ט"ז, עבר ללמוד בבית-הספר של חיל-האויר בסביבת חיפה. היה בין התלמידים הטובים שם והתעניין במיוחד במקצוע האלקטרוניקה עד שהגיע מועד-גיוסו לצה"ל – בפברואר 1965. הוא שירת בנגב וגם בצפון-הארץ מתוך מסירות ואהבה אך לא הספיק לגמור את שירותו הסדיר, כי ביום כ"ג בסיון תשכ"ז (1.7.1967) נפל בזמן-שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.