מחדון, ישראל

בן אהרון וכדיה. נולד ביום ב' בכסלו תשי"ד (9.11.1953) בכפר- גבירול. למד בבית-הספר היסודי 'מורשת' שבמקום והמשיך בבית- הספר התיכון המקצועי שבאשדוד, במגמה של מסגרות. עד שגויס לצה"ל, עבד כמסגר וסייע לפרנסת המשפחה. ישראל היה נער צנוע ושקט, תלמיד שקדן ומסודר, שהתחבב על מוריו ועל חבריו לספסל-הלימודים. אהב חברה והיה מוקף ידידים וחברים רבים. היה בעל קסם אישי, מקור של שיחה והתרוממות-רוח. חבריו וידידיו אהבוהו בגלל טוב-לבו, נדיבותו ואדיבותו. בכל-עת היה מוכן להגיש עזרה וסיוע לכל נזקק. ישראל היה מלא שמחת חיים, בעל חוש-הומור מפותח והשרה סביבו אוירה טובה ולבבית. היה מקור של שמחה ועליצות למשפחתו, שאהב אותה ובילה עמה את כל זמנו הפנוי. הוא הקדיש זמן רב לבתה הקטנה של אחותו ובחסכונותיו הצנועים רכש מתנות ששימחו את לבה. ישראל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והתנדב לחטיבת גולני. לאחר הטירונות הוצב בגדוד 'הבוקעים הראשון' של החטיבה. במלחמת יום-הכיפורים לחם, יחד עם חבריו ליחידה, בקרבות הבלימה וההבקעה מול האויב הסורי ברמת הגולן. אחרי-כן לחם בקרבות מלחמת-ההתשה. הוא התגלה כלוחם מעולה, שניחן בקור-רוח ובשקט נפשי וידע לעודד את חבריו ליחידה גם בשעות הקשות של הקרב. ביום ה' בסיון תשל"ד (26.5.1974), בהפגזת האויב על כוחותינו, נפגע ישראל ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים, שתי אחות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בנכם ישראל מילא את מה שהוטל עליו בשקט, באחריות ובמסירות. בזכות ישראל וחיילים כמוהו, יודעים שיש על מי לסמוך ובמי לבטוח". חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת לזכר חללי גדוד 'הבוקעים הראשון' שנפלו במערכה, ובה דברים על דמותו.