מחבר, משה

משה, בן שושנה ושמואל, נולד ביום כ"ז בתמוז תשי"א (31.7.1951) בירושלים. לאחר שלמד בבית-הספר היסודי "מוריה", סיים את לימודיו בבתי-הספר התיכוניים "גבע" ו"אורט" בעיר הולדתו. הוא היה תלמיד-חכם כבר מגיל רך ולדברי הגננת שלו, נתברך בזיכרון מפליא. ברבות הימים עוד גדל צמאונו לדעת ובלטו כישרונותיו. מגיל צעיר ועד בגרות – לאחר שירותו הצבאי, היה מרביץ תורה לחבריו, ששמעו מפיו בהתלהבות שיעורי תורה, תלמוד ודינים. משה אהב מוסיקה וניחן בכישרון נגינה. בשעות הפנאי פרט על גיטרה ותקופה מסוימת היה חבר במקהלת בית-הספר. הוא הקדיש את רוב זמנו הפנוי ללימוד גמרא ואף נהג להשמיע דרשות בלילות-שבת בבתי-כנסת. מטבעו היה אופטימי ולפיכך ידע לעודד חברים בשעות קשות שעברו עליהם. תמיד היה שמח בחלקו ורציני בגישתו לחיים. על-אף שהצטיין בקרב חבריו בפעילותו ובכישרונותיו המוסיקליים, היה צנוע ועניו. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו וסייע לאביו בעבודתו ואף עשה חיל. הוא בחר בהוראה כמקצוע וכייעוד, ואף היטיב לכתוב. בעזבונו נשאר כתב-יד תורני, שהיה מיועד לצאת-לאור כספר. כשנשא לו אישה, ערך את החופה בישיבת "פורת יוסף". משה גויס לצה"ל בסוף יולי 1970 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות-טנק ולאחר ששירת בנח"ל, הוצב ליחידת שריון בתפקיד טען-קשר. הוא היה חייל טוב וממושמע והיה אהוד על חבריו, שנהגו לשבת סביבו בכל הזדמנות ולשמוע תורה מפיו. ביום הכיפורים תשל"ד התפלל משה כחזן ליד הכותל המערבי ומשנודע כי פרצה המלחמה, התנדב לצאת למרות שלא קיבל צו-קריאה. הוא נשלח לרמת הגולן והשתתף שם בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) לחם בטנק שלו ליד מזרעאת בית-ג'אן ובקרב שריון-בשריון נפגע הטנק ומשה נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבהר-הזיתים בירושלים. השאיר אחריו אישה, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב הרב משה-יוסף מיליצקי: "בלי הגזמה אפשר לומר, כי משה היה כליל-השלמות והמעלות, ישר ובעל נפש עדינה, איש האשכולות, הכל היה בו, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת.