מחבובי, לוי

בן לאה ועובדיה. נולד ביום י"ד בשבט תש"ל (21.1.1970) בנתניה, כבן בכור למשפחתו. בשנותיו הראשונות התגלה כילד נבון, אהוב מאוד בקרב משפחתו. הוא למד בבית-הספר היסודי 'שורשים' בנתניה. תלמיד חרוץ היה, רצה לדעת הכול, הרבה לקרוא והרחיב אופקים. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר 'כדורי' והתגלה כפעיל בחיי החברה, ותלמיד משכמו ומעלה. הוא התקשר מאוד לעבודתו בענף הרפת והיה אחראי על המחלבה. עבודה זאת עשה במסירות רבה ובאהבה. בפרק זה של חייו גילה את אהבתו לטבע. הוא טייל הרבה ברגל וגמא מרחקים עצומים באזור הר תבור ובסביבת בית-הספר. הוא התלהב מהנוף המרהיב, ההרים סביב והאדמה המעובדת באזור. לוי השפיע על כל בני משפחתו שכה אהב ולאט-לאט הצטרפה המשפחה לטיוליו במרחבי הארץ, ובעיקר באזור התבור ורמת הגולן. הוא הכיר כל דרך ושביל, כל נחל וואדי, וכל מקום שממנו נבעו מים, כל מפל וכל בריכה. בסיימו את כיתה י"א החליט להמשיך ללמוד כתלמיד אקסטרני וכך סיים את לימודיו ואת בחינות הבגרות, מבלי לשכוח את הצפון שכה אהב. בשנה זו ביקר בתנועת הצופים ולא נעדר מפעילות כלשהי. הוא למד קרב מגע, והתאמן בדבקות במכון כושר. בתחילת אוגוסט 1988 גויס לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. כבר בתחילת הדרך נתגלו בו תכונות של מנהיג. במהרה למד כיצד להיות לוחם ברמה גבוהה וחבר אמיתי, שמוכן תמיד לעזור. הוא אהב את נשקו ולא נפרד ממנו ועבר את המסלול, ופניו לבה"ד 1. אם עושים משהו, אמר, אז עושים אותו בגדול. הוא סיים קורס קצינים בהצלחה, ונשאר בבה"ד 1 כדי להמשיך ולחנך דור חדש של מפקדים. לוי היה אהוב על כולם בבה"ד, הדאגה לאחרים היתה בראש מעייניו. חניכיו וחבריו אמרו עליו: לוי בעל כוח ועוצמה של כמעט עשרה אנשים, עם שכל מבריק וחוכמת חיים מדהימה. הוא חי בשנות ה- 90 עם אידיאולוגיה שרק בן גוריון יכול היה להבין. מהר מאוד התגלה בכל תכונותיו האישיות המצוינות. מדריך שבלט ברמתו הערכית, בבגרותו הנפשית, ובסמכותו המקצועית. הוא ידע לנסוך הרגשת ביטחון ולטעת חיזוקים. ביום י"ט באייר תשנ"א (3.5.1991) נפל לוי בעת מילוי תפקידו. הוא נסע בתפקיד במסגרת סידרת ניווטים, כאשר רכבו התהפך. הוא נפצע אנושות ונפטר לאחר מספר ימים. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בעירו נתניה. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים – מזל, נעמה, ראובן וגיא. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "בהתנהגותו ותפקודו היווה לוי את דמות הקצין והמפקד אשר שימשה לכולנו דוגמה ומופת בעבר ותמשיך להאיר את דרכנו בעתיד". אחד מחניכיו כתב: "לוי כאדם, כקצין, כמדריך וכחבר ראוי להיות מודל לחיקוי לכל מי ששואף לטוב. זכות נפלה בחלקי, להכירו ולהיות חניכו. אלו מקצת הדברים, אותם רציתי לומר ללוי עם סיום הקורס, רציתי ולא זכיתי. גדול הכאב ורב הצער". לוי הועלה לדרגת סגן לאחר מותו. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים ובני משפחה על דמותו.