מזרחי, שלמה
בן עזיזה ושאול, נולד בשנת 1927 בירושלים, למשפחה ענייה וברוכת-ילדים. אביו העיוור אהבו מכל בניו ובו תלה את כל תקוותו. שלמה למד בבית-הספר "אליאנס" ואחר-כך למד חייטות ועבד במקצוע זה שלוש שנים. הואיל ושכר עבודתו לא הספיק לתמוך כראוי במשפחתו, סיגל עצמו לכל עבודה קשה בבניין ובמפעל האשלג בים-המלח. כשפרצה מלחמת-העצמאות הגן יחד עם חבריו על שכונת שמעון הצדיק (שייח'-ג'ראח) שהתגורר בה. כששבתה העבודה בים-המלח קיבל תפקיד שמירה על מחסני האספקה בבית-הספר "למל" והיה גא על תפקידו. עם הכרזת הגיוס התייצב בין הראשונים ושירת בפלוגת "נועם" בגדוד "מוריה". הוא מילא ברצון כל משימה שהוטלה עליו. השתתף בקרבות על הקסטל, ובכלל זה – בקרב שבו נהרג מנהיג הכנופיות עבדול קאדר אל-חוסייני. הוא לא סיפר לאיש על חלקו בקרב, אך חבריו שיבחו את אומץ- רוחו. לפני הכיבוש, כשנשלח חלק מגדודו אל הקסטל והוא לא נשלח מחמת נקע ברגלו, התעצב מאוד אל לבו, ומה רבה היתה שמחתו כאשר הוטל עליו למחרת ללוות שיירה שעלתה להר-הצופים. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. שלמה נפצע מצרור כדורים ומת ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ט' בחשוון תשי"ב (8.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
