מזרחי, רחמים
בן רבקה ויצחק, נולד ביום י' באדר ב' תרפ"ד (16.3.1924) בירושלים ולמד בבית-ספר יסודי ותיכון. בילדותו הצטרף לתנועת בית"ר ובשנת 1938 עבר למחתרת אצ"ל – קיבל את הכינוי "בן- עמי" – והיה מטובי פעיליה כל זמן קיומה. בשנת 1944 נאסר על- ידי הבולשת הבריטית. אחרי ישיבה בכלא ובמחנה לטרון הוטס עם חבריו למחנה-מעצר ליד אסמרה שבאריתריאה. רחמים היה מראשי היוזמים והפעילים בתוכניות הבריחה, שימש כחלוץ ומקשר בהכנות הבריחה הגדולה של ה54- וסידור הסתתרותם והוצאתם מהמקום. אחרי הבריחה יצא לחופשי עם עוד שלושה חברים בנובמבר 1945, ובהתאם לתוכנית ולהוראות נשאר תושב חופשי בעיר אסמרה, בזמן שהבולשת הבריטית פירסמה את תמונתו והבטיחה פרס בעד הסגרתו. הוא נשא בגבורה את כל התלאות של דיור אפריקני בזוהמה ובין רמשים, תוך סכנה תמידית להיתפס השכיל לקיים יום-יום קשרים עם החברים שבמחנה לעיני השומרים – בעזרת התחפשויות ואיפורים וכושר משחק להופיע בדמויות זרות, ואף התארח בכבוד במסעדת הקצינים הבריטיים וישב ליד שולחן אחד, תוך כדי שיחה ידידותית, עם קציני הבולשת וראשיה. רחמים עזר בהצלחה לבריחת הקבוצה הגדולה, אך לבסוף נתפסו כל הבורחים והוא בתוכם והוחזרו למחנה. ושוב ברח ונתפס. בבריחה השלישית, באמצע 1947, הצליח להגיע עם עוד חבר, בדרך רבת סכנות והרפתקאות, לאתיופיה. שם נתפס ודרש זכות מקלט לפי החוק הבינלאומי, אך הלחץ הבריטי גבר על ממשלת אתיופיה וכשזו הסגירה אותם – הוחזרו אל המחנה שבינתיים הועבר לקניה. שם הוחזק קרוב לשנה, עד שהשלטונות בקניה הכירו בקיומה של מדינת ישראל והחזירו לארץ את כל העצורים. בשובו ירושלימה נשא לאישה את חברתו לתנועה וילידת גרמניה, וחזר לשירות באצ"ל כסגן מפקד המשטרה הצבאית שלו. בחודש ספטמבר 1948, כשפורקו כוחות אצ"ל בירושלים ואנשיהם נקלטו בצה"ל, הוצב רחמים בפלוגה ב' של גדוד "בית-חורון". ביום י"ז בתשרי תש"ט (20.10.1948) השתתף עם פלוגתו בהסתערות על משלט בין מלחה לבית-ג'לה, וכשהמקלען נצמד למקומו, כנראה מפחד, סטר רחמים על לחיו, תפס מידו את המקלע והחל עולה במעלה ההר. אחרי צעדים מספר נפגע מצרור כדורים ונפל. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
