מזרחי, סולי

בן רות ויצחק. נולד ביום ח' בניסן תשל"ו (8.4.1976) ברמת גן, בן בכור למשפחה בת שני ילדים. סולי למד בבית-הספר היסודי "נטעים" ברמת גן והצטיין בלימודיו. הוא התבלט כספורטאי מעולה וזכה למדליות רבות על הישגיו בתחרויות בין בתי-הספר. את לימודיו התיכוניים המשיך בהצלחה רבה בבית-הספר "אורט סינגלובסקי", במגמת ניהול ותעשייה. בשנת הלימודים האחרונה עבר ל"תיכון חדש", בתל אביב וסיים שם את לימודיו במגמה זו. סולי היה אהוב על מוריו ועל חבריו ללימודים. יפה תואר היה, קר רוח, בעל מחשבה צלולה וחוש הומור מפותח. אהב מוסיקה, מחשבים, טיולים וחברים, ומעל הכל אהב את בני משפחתו ואת חברתו חני. בזכות תכונות אלו התחבב על כל הסובבים אותו, בני משפחתו וחבריו. בתחילת חודש אוגוסט 1994 גויס סולי לשירות חובה בצה"ל. חלומו היה לשרת בצנחנים והוא מימש חלום זה. החלום נגדע באיבו. חצי שנה לאחר גיוסו, ביום א', כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995), נפל סולי בעת מילוי תפקידו בפיגוע חבלני בצומת השרון-בית ליד. עמו נפלו עוד עשרים ואחד חיילים ואזרח אחד. חייו הצעירים של בחור נערץ ואהוב, של עלם חמודות בעל חלומות ותוכניות למכביר נגדעו, והוא בן תשע עשרה בנופלו. נותרו רק הזכרונות הנעימים. נותר הכאב. סולי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הוא הועלה לדרגת רב-טוראי לאחר מותו. הותיר אחריו הורים ואחות – מירית. אחותו דניאל נולדה לאחר מותו. במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק: "סולי ז"ל נפל במאבק נגד הטרור. סולי שירת כאפסנאי בחטיבת הצנחנים ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ורציני, בלט בכל התחומים בהם עסק, אהב לעזור ולסייע והיה אהוד ומקובל בקרב הסובבים אותו". הוסיף וכתב מפקד היחידה: "במהלך הזמן הכרנו את סולי כבחור רציני ומסור, משקיע ואחראי. ראינו בו מועמד לקורס קצינים בהמשך, ואין לנו ספק, כי היה מצליח בו וממשיך בצבא… משפחת הצנחנים מאמצת אתכם אל לבה". לאות הזדהות, נטעו תלמידי בית-הספר היהודי "אפשטין" באטלנטה שבארצות הברית, עצים ב"יער הילדים" לזכר חללי הפיגוע. למשפחה ניתנה תעודה המאשרת נטיעת עץ לזכר יקירם, סולי.