מזרחי, משה

בן שמחה ויעקב-עובדיה, נולד ביום ד' בניסן תרצ"א 22.3.1931)) בירושלים. את לימודיו סיים ב"תלמוד-תורה" לספרדים בעיר העתיקה, ולאחר-מכן למד שנתיים בבית-המדרש למורים "מזרחי" והיה מדריך ב"צופים". בימים היה ממשיך לימודיו ובלילות עמד בשמירה. בראשית מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא. העיר העתיקה הוקפה והוא חרד לגורלה ולגורל משפחתו בה ולכן דרש ממפקדת ה"הגנה" לצרפו לשורות מגיני העיר העתיקה. בתקופה זו כל נכנס וכל יוצא היה נבדק בקפידה רבה על-ידי האנגלים שהקפידו לבל יתוסף לעיר העתיקה כוח-מגן. הוא קיבל אפוא על עצמו תפקיד מדומה של מורה, ובמרס 1948 נכנס לעיר העתיקה עם שיירת מזון. שימש שם בתפקיד מורה לילדים, מדריך לנוער ולוחם בלילות. משה היה בין הפורצים הראשונים את הדרך מבפנים לקראת התגבורת היהודית שפרצה לתוך העיר העתיקה מבחוץ ובאותו מעמד הניף דגל ישראלי על שער ציון. כשפרצו הערבים לרחוב הקראים והניפו את דגלם על בית-הכנסת "תפארת-ישראל" (ניסן בק) הצליח משה להוריד את דגל האויב. אך נפגע מכדור ונפל, ביום י"א באייר תש"ח 20.5.1948)). שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.