מזרחי, מנחם (מני)

בן ברטה ויעקב. נולד בתל אביב ביום ט"ו באלול תשכ"ב (14.9.1962), בן-זקונים להוריו. את שנותיו הראשונות עשה בשכונת קרית שלום, כילד שובב ופעיל. מנחם למד והתחנך בתל אביב. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'רמז' המשיכם בחטיבת-הביניים ע"ש רוגוזין וסיימם בהצטיינות בבית-הספר התיכון-המקצועי 'אורט ג", במגמת חשמל. בבית-הספר התיכון התגלו כישוריו הטכניים והוא זכה במלגה להמשך לימודיו. במקביל ללימודיו היה מנחם חבר בתנועת הצופים בקרית שלום. בראשית נובמבר 1980 גויס לשירות חובה בצה"ל. מנחם הוצב לשרת בחיל-האוויר ועבר קורס בבית-הספר הטכני של החיל. במהלך שירותו הצבאי קיבל מספר פעמים את אות החייל המצטיין. בתום שירות החובה הצטרף מנחם אל שורות צבא הקבע, ובמרס 1984 נשלח על-ידי חיל-האוויר לארצות-הברית, להשתלמות בנושא עבודתו. מנחם היה בחור שקט ועניו, בעל לב זהב, שגילה נכונות תמידית לעזור, וכפי שהעיד מפקדו: "לאורך כל הדרך עשה עבודתו באמונה שלמה, במקצוענות, תוך הוכחת יכולת טכנית גבוהה, בחריצות ובמסירות. הוא הצטיין בסדר ובארגון ושימש דוגמה אישית לפקודיו. את הידע הרב שצבר השכיל להעביר לחייליו בסבלנות ובכשרון רב. יוזמתו והיכולת הטכנית שבה הצטיין הביאו אותו ליזום הצעות ייעול בתחום עיסוקו, אותן אנו מיישמים ומהן נהנים עד היום… אדם שקט, מסור ונאמן למפקדיו ולפקודיו". באוקטובר 1985 נשלח לשנתיים, ללימודי טכנאות חשמל באוניברסיטת תל אביב. מנחם הצטיין בלימודיו ועזר רבות לחבריו לכיתה. בשנת 1985 נשא לאישה את תיקי ולאחר שלוש שנים נולדה בתם, הדר. עקב חשיפתו לגזים רעילים בעת שירותו הצבאי נפגעו ריאותיו של מנחם באורח קשה ובמרס 1991 החליטו הרופאים המומחים כי יש לדאוג לו באופן דחוף להשתלת ריאות. מנחם הוטס בחברת אישתו ובתו לבית-החולים סטנפורד בקליפורניה, ארצות-הברית. לאחר המתנה ארוכה ורווית סבל, כשלכל אורך הדרך אישתו תומכת ומטפלת בו במסירות, הושתלה בגופו הריאה. התאוששותו היתה מפליאה והוא הרגיש טוב מאוד, אך לא לאורך זמן. לאחר מספר חודשים חלה הרעה במצבו. ב- 14.9.1992 חגג מנחם את יום הולדתו ה- 30 ויומיים לאחר-מכן אושפז בטיפול נמרץ. מצבו הלך והחמיר עד אשר ביום ו' בתשרי תשנ"ג (3.10.1992) נפטר ממחלתו. מנחם הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו אישה, בת, הורים ושני אחים – מרדכי ושלמה. בתעודת הוקרה וכבוד שנמסרה למשפחה כתב האלוף יורם יאיר: "רס"ר מנחם מזרחי ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו היתה גדולה. שליחותו נקטעה עם מותו". מתוך דברים שכתב חברו, יוסי וקס: "… מפקד חרוץ, אמיץ ומוכשר / שחתם קבע ולא כמונו משוחרר / שאף התקדם ויצא ללמוד / לדעת הכול והכול לראות/ אך לצערנו בגדו בו הריאות".