מזרחי, מאיר

בן שושנה ויחזקאל. נולד ביום י' בניסן תשמ"ב (3.4.1982) בקרית מוצקין וגדל בה עם אחיותיו, ליז ויפה ואחיו צחי. למד בגן ממלכתי-דתי, המשיך לבית-הספר היסודי הדתי 'מצפה' ולתיכון הדתי המקיף על-שם לוינסון בקרית ים, אותו סיים בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה במגמה הריאלית. מאיר היה תלמיד שקדן ומסור וגילה עניין רב בשפה הערבית, אותה למד לעומקה. לימודיו התיכוניים כללו התמחות בשפה זו. מגיל צעיר השתתף מאיר בחוגי לימוד רבים של תורה והרבה בלימוד ושינון משניות וקריאה בספר תהילים. מאז היה בן עשר היה חניך בתנועת הנוער 'עזרא'. כשהיה בן שתים-עשרה הופקדו בידיו מפתחות בית-הכנסת, ותפקידו היה לפתוח אותו מדי בוקר למתפללים. מאיר ביצע תפקיד זה בנאמנות ובמסירות עד מותו, כפי שסיפרו חבריו: "מאיר, אשר כשמו כן הוא – האיר בחייו, צבר הרבה מצוות ומעשים טובים, כשהבולט בהם היה היותו ראשון לכל דבר שבקדושה, כאשר היה המשכים והמעריב לפתיחת בית הכנסת, וכל זה תמיד במאור פנים ובחיוך." מאיר היה אהוד מאוד על הבריות בצניעותו ובהתנהגותו הטובה. מעולם לא רב עם אדם כלשהו, ולכן נתחבב על כל סובביו. אהב מאוד ספורט, ובעיקר כדורגל, וכפי שסיפרו חבריו: "למאיר הספורט הוא תחום קבוע, באתלטיקה קלה מתאמן פעם בשבוע, בהגנה בכדורגל הוא מצויין, ולדעת על מכבי חיפה מאוד מעוניין." בחודש יולי 2000 התגייס מאיר לצה"ל. מתוך רצון לתרום ככל יכולתו ביקש להתגייס לחיל קרבי ושובץ בחיל-התותחנים. בתום הטירונות שירת כלוחם בסוללת סיוע. מפקדו, אל"מ אילן, מספר: "…בחודש האחרון הרגישו כל הסובבים אותו שהינו פורח, והתגלתה לנו אישיותו המקסימה וחיוכו התמידי. חבריו לסוללה מספרים כי בתקופה האחרונה מאיר השקיע רבות מזמנו ומרצו על-מנת לעזור לחבריו, וגם כשהיה קשה, תמיד נשאר אופטימי ועודד את כולם. מפקדיו מספרים, כי מאיר היה חייל לתפארת, אשר יזם וסייע בעבודות הצוות והתנדב ראשון לכל משימה. בד בבד עם שירותו ביחידה קרבית, שמר מאיר על קשר הדוק עם הדת והקהילה בביתו." ביום ט' באדר תשס"א (4.3.2001) נפל מאיר בעת מילוי תפקידו והוא בן שמונה-עשרה ואחד-עשר חודשים. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום בקרית ביאליק. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. מנהל בית-הספר שבו למד מאיר ספד לו: "מאיר היה נר אשר האיר את נתיב התלמידים בבית-ספרנו. מי שרוצה ללמוד מהי מסירות נפש והתמדה הן בדרך ארץ והן ביראת שמים, יתבונן במעשיו של מאיר תלמידי היקר, ויידע מהי מסירות נפש שלה התכוונו חז"ל… לדעתי, עם ישראל איבד אחד מהבנים הטובים שלו, שביטאו בנפשם את המושג 'והיה תמים עם ה' אלוקיך', אמונה תמה ושלמה בשם יתברך."