מזרחי, מאיר

מאיר (מאיר'קה), בן מזל ודן, נולד ביום ט"ו באלול תשט"ו (2.9.1955) בטבריה. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ד' ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקיף "עמל" בטבריה. מאיר היה תלמיד טוב וממושמע ואהוב על מוריו ועל חבריו, אלא שנאלץ כעבור זמן להפסיק את לימודיו, כדי לצאת לעבודה ולסייע בפרנסת המשפחה. בעבודה היה חרוץ מאוד, הצטיין במלאכתו ומילא את כל שהוטל עליו בנאמנות ובאחריות. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו, על שקדנותו ועל דייקנותו. מנעוריו נמנה עם חניכי תנועת "הצופים" והיה חבר גם בתנועת "הנוער העובד והלומד" וברבות הימים הדריך בקן של התנועה בטבריה. חובב ספורט נלהב היה והרבה לחזות בתחרויות כדורסל ואתלטיקה. מאיר היה חברותי וקל להתיידד, אוהב חיי חברה וחביב על רעיו. לחבריו היה ידיד נאמן ומסור וידע להטות להם אוזן קשובה, לשמוע את בעיותיהם ולעזור להם ככל יכולתו. תמיד נענה לכל בקשה ברצון ובמאור פנים. חבריו ספרו עליו, שהיה פעלתני ונמרץ מאוד, אופטימי, בעל חוש הומור ואוהב להתלוצץ ולהתבדח. מטבעו היה חייכן ובעל מזג נוח, ותרן וסלחן, מחפש פשרות ומתרחק מריב. הייתה בו כנות ופשטות, שמחת-חיים ואהבת חיים. כל ימיו היה בן נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד רב ודאג לשלומם ולרווחתם. מאיר גויס לצה"ל במחצית מאי 1973 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהגי זחל"ם ושירת בחטיבת "ברק". הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. מפקדיו אהבו אותו על שהיה ממושמע מאוד ומקפיד למלא כל משימה שהוטלה עליו. במשך תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לכתוב הביתה מכתבים ומעולם לא התאונן על האימונים הקשים והמפרכים, כדי שלא לצער את הוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפל מאיר בקרב באזור חושנייה. תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטבריה. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מאיר ז"ל התבלט כחייל מסור ונאמן וביצע את כל שהוטל עליו בדרך הטובה ביותר".